אונס ופקוח נפש / הרב צביקה פרוינדליך

30/10/23

אונס ופקוח נפש  / ר' צביקה פרוינדליך

  • רופא שיתכן ויקראו לו לתורנות בשבת האם עליו לשהות ליד ביה"ח או מותר לו לשהות בביתו ואם יקראו לו – יאלץ לחלל שבת?

נחלקו ר' משה פיינשטיין ור' שלמה זלמן אוירבאך:

ר' מ"פ: ראוי שישהה קרוב לביה"ח כדי שלא יחלל שבת

הגרש"ז: יכול לשהות בביתו וכך גם נשים בסוף תשיעי.

נושא זה מובא ב-3 ניתוחים שונים והועבר ב-3 שיעורים

  1. חלוקה בין עשה ללא תעשה

מכילתא, פר' ויקרא מביא גמ' במנחות מו לגבי תפילין שלא נבדקו הרבה שנים? מחלוקת בית שמאי ובית הלל לדעת בית שמאי: לא צריך לבדוק לדעת בית הלל: פעם בשנה צריך לבדוק.

משכנות יעקב: מסביר שדעת בית הלל שבודק פעם בשנה משום מיעוט המצוי, יש חשש מלחות, שמש, גשם.

השאלה אם יש לחשוש למיעוט המצוי, לפי זה רצה להוציא דין של בדיקת הריאות בעופות משום מיעוט המצוי.

האור שמח: I) אשה שויסתה קבועה ל 30 יום וראתה דם ביום ה19 אחרי שהתייחדה עם בעלה פטורה מקורבן כי סומכים על חזקה ומיעוט נשים שויסתן לא קבוע – לא חוששין להן.

II)אשה שמת בעלה והתייבמה לאחיו לאחר 3 חודשים וזמו קצר אח"כ ניכר שהיא מעוברת אומר תוס' שפטורה מקורבן כי רוב נשים עוברן ניכר לאחר 3 חודשים והיא סמכה על הרוב.

אם אפשר לסמוך על רוב או על חזקה למה בתפילין חוששין ממיעוט המצוי?

האור שמח מחלק בין לאוו לעשה, בסומך על הרוב – יש לאוו שאסור לבעול אשת אח אבל כשאנוס – אין לאוו, אבל בעשה התורה רוצה שתקיים מצווה ולא במצב של אונס לפי זה יש לדון האם בדיקת תפילין היא כמו בדיקת הריאות כי תפילין זה עשה ומקסימום לא קיימתי מצוות עשה, בבדיקת ריאות זה לאו של טריפה!

ר' שמעון שקאפ: הגמ' בכתובות ג: בסוגיא "ולידרוש להו דאונס שרי" שנשים שהתחתנו ברביעי היו קודם נבעלות להגמון והגמ' אומרת שמותר לה להתחתן כי היא נקראת אנוסה,   שואל ר' שמעון הרי בגמ' שבת בר' אליעזר דמילה שמילה דוחה שבת – רק בזמנו ורק אם יש מים חמים מיום שישי לרחוץ בהם התינוק, אם אין מים חמים? זהו פקו"נ ואסור להכניס את עצמו לאונס ואז יצטרך לחמם מים בשבת.      שואל ר' שמעון: לגבי בתולה שנבעלה להגמון – מותר להכניס עצמו לאונס ולגבי מילה שזה רק חילול שבת – אסור להכניס עצמו לפקו"נ?!

-: יש הבדל בין לאוו לעשה, לגבי האישה – היא לא עוברת איסור אם נאנסה ונבעלה להגמון אבל לגבי מילה בשבת האם קיימתי את המצווה של מילה בזמנה אם חיללתי שבת? – לא, אסור לאדם להכניס עצמו בביטול עשה.

*  גמ' בנידה נו : מת-מותר לקברו בתכריכין של כלאיים ואין בזה לעג לרש.  שואלים תוס' הרי קיימא לן שמכניסין את הציציות בבית הקברות משום לעג לרש?

עונים תוס' ציצית ששקולה כנגד כל המצוות ונשאר בצ"ע.

אומר ר' שמואל: יש הבדל גדול, כלאיים זה לאוו – אתה אנוס כי מישהו הלביש את המת בכלאיים אז אתה פטור אבל כשאתה עם ציצית – עשה – יש טענה על המת למה החי מקיים והוא לא? לכן בעשה יש לעג לרש אבל באיסור – לא עובר שום איסור.

  • רוב הפוסקים לא קיבלו את האבחנה הזו:

מרדכי: יהודי שהולך בשבת ברחוב ורואה שטליתו נפסלה, פוסק המרדכי שמותר לו להמשיך ללבוש את הטלית כי התורה אמרה שיש לך מצווה לעשות 4 כנפות אבל כשאתה אנוס – אין לך איסור ב4 כנפות ללא ציצית.

שואלים האחרונים: אם אונס זה רק בלאוו ולא אומרים אונס בעשה כיצד אומר המרדכי שבאונס בעשה  התורה לא ציוותה אותך? היה צריך להוריד את הציצית כי אין פטור של אנוס בעשה?!

ועוד: יש דין שאין מפליגין בספינה בשישי כי עובר על תחומין אבל מדאורייתא אפילו לפני שבת –  מותר  מכאן רואים שמדאורייתא מותר להיכנס לביטול עשה!!!

13/11/23

2. פקו"נ על עצמו מול פקו"נ על אחרים

סיכום: שאלנו על רופא כונן – היכן עליו לשהות?

         אגרות משה: קרוב לבית החולים

         הגרש"ז: יכול לשהות בביתו ואם יקראו לו – יחלל שבת בגלל פיקו"נ וכן נשים לפני לידה אינן חייבות לשהות בהוסטלים ליד הבי"ח.

הגמ' בכתובות ג: בסוגיית ולידרוש להו דאונס שרי – הגמ' דנה האם מותר לבתולה שנישאת ברביעי וההגמון יבא עליה – הן מכניסות עצמן לאונס! שיתחתנו יום קודם!

הגמ' אומרת שמותר כי חשש מההגמון – היא נקראת אנוסה.

שואל ר' שמעון שקאפ הרי מילה דוחה שבת אבל מכשירי מילה – לא ולכן אם אין מים חמים דוחים את המילה (בפרק ר' אליעזר דמילה).

שואל בעל המאור: נמול בשבת ואז נכנס למצב של פקו"נ לתינוק ויהיה מותר להרתיח מים בשבת?!

-: אלא שאסור להכנס מראש למצב של פקו"נ.

שואל ר שמעון שקאפ: גלוי עריות בבתולה נישאת – אע"פ שההגמון יבא עליה – מותר אבל לחלל שבת במילה – אסור?!

-:מתרץ ר' שמואל שבנאנסה להגמון – לא עוברת איסור אבל מילה בשבת ומרתיח מים – לא קיימתי מצוות עשה בזמנה.

הגמ' ביומא פה: אדם שמתארח אצל אחר ורואה גנב שיש חשש שיהרוג את בעה"ב – אפילו בספק של בא במחתרת – מותר לו להורגו.

מכאן לומדים שאם יש יולדת – מותר לחלל עליה את השבת כי אם ספק בא במחתרת מותר להורגו

אע"פ שהוא ספק, ודאי שלחלל שבת בפקו"נ יהיה מותר – זו דעת ר' ישמעאל בבית נתזא בלוד.

כפות תמרים: בסנהדרין עה: 3 עבירות של יהרג ובל יעבור ואותו ר' ישמעאל אומר יעבור ולא יהרג כי כתוב "וחי בהם", שואל הכפות תמרים ממה לומדים שפקו"נ דוחה שבת מ"וחי בהם" או מבא במתרת? למה צריך 2 לימודים?

-: כל מה שלומדים מ "וחי בהם" זה על האדם עצמו אבל לחלל שבת כדי להציל מישהו אחר – זה לומדים מבא במחתרת.

שואל ר' שמואל: מה ההבדל בין חילול שבת על עצמו לחילול שבת על אחרים?

-: יש 2 אפשרויות ללמוד פקו"נ: |) לבא ולהגיד שכשנוצר מצב שדורש פיקו"נ הוא חמור יותר משמירת השבת ואתה צריך לבחור בפקו"נ כי פקו"נ גובר על חילול שבת.

||) כל מצוות התורה שנצטווינו הן עד מצב פיקו"נ, ברגע שנוצר מצב שמחייב פקו"נ – הכל מותר! אין תורה! זה יותר מ"הותרה"!

כשהתורה דיברה "ןחי בהם" – זה על הגברא, כל הצד של איסור הוא שיש צווי תורה ויש איסור גילוי עריות אבל כשאומרים לאדם הורגים אותך אם לא תעבור על גילוי עריות – אזי אין תורה, מותר לך!.

מותר לך לחלל שבת בשביל עצמך כי אין אצלי חלול שבת במצב פקו"נ אבל עבור מישהו אחר שם אין "וחי בהם" – שם הלימוד הוא מבא במחתרת, שם לא אומרים שאין תורה אלא תעדיף פקו"נ על יתר המצוות.

הרמב"ם פ' יד מאכלות אסורות יג: ואם היה טועה במדבר ואין לו מה לאכול הרי זה מותר במאכלות אסורות.

רמב"ם שבת פ'א הל' א: חולה שיש בו סכנה עושים לו כל צרכיו כי היא דחויה אצל כל המצוות.

על עצמו – מותר, על אחרים – דחויה.

אומר ר' שמואל זהו החילוק בין לנציל עצמו ללהציל אחרים.

בבתולה- מותר לה להיכנס למצב של פקו"נ, לגביה אין תורה אבל במילה בשבת ללא מים חמים שם יש תורה והשאלה מה גובר האם מותר להיכנס לפקו"נ ושם פסקו לא לחלל שבת.

מותר להפליג בספינה ביום שישי אבל אסור למול תינוק בשבת כשאין מים חמים, כי בספינה אני בפקו"נ ואין ברירה אבל במילה זהו פקו"נ של אחרים!

בפקו"נ שלי – אין תורה בכלל בפקו"נ של אחרים – שם לא תמיד יש היתר לחלל שבת, ולכן בפסק של הגרש"ז מול האגרות משה: היולדת-לא צריכה לשהות ליד ביה"ח אבל רופא שזהו פקו"נ של אחרים – עדיף שישהה קרוב לבי"ח.

ר' חיים מבריסק: בבא קמא ס: מותר לאדם בפקו"נ להציל עצמו בממון חבירו (כמו להונות חב' ביטוח להוציא ממון אבל אח"כ חובה להחזיר). מחדש ר' חיים שכל ההיתר להציל עצמו בממון חבירו הוא היתר ליהודי ולא לגוי.

אבי עזרי: סנהדרין עו: גבי גוי שמאוים שיהרגו אותו אם לא יבא על הערווה – מותר לו בגלוי עריות.

למה ר' חיים עשה אבחנה בין יהודי לגוי במציל עצמו בממון חבירו?

מתרץ ר' שלומקה ברמן: כל הנידון הוא בלהציל מישהו אחר להציל עצמו מותר גם ליהודי וגם לגוי אבל גבי להציל מישהו אחר – שם יש הבדל בין יהודי לגוי.

 

27/11/2023

3. חילוק בין חפצא לגברא

לגבי רופא שייתכן ויקרא לכוננות בשבת האם עליו לשהות קרןב לביה"ח שלא יחלל שבת או יכול לשהות בביתו ואם יקראו לו זהו פקו"נ ויחלל שבת וכן יולדת לקראת סוף התשיעי האם צריכה לשהות ליד ביה"ח?

הגרש"ז אוירבך: מותר להם לשהות בביתם.

  • יהודי בבי"ח בשבת בחו"ל נצטווה לאכול בשר לפניו 2 אופציות: 1. לאכול נבילה 2. לשחוט בשבת.

נבילה זהו איסור לאו, שחיטה זהו כרת.

הרא"ש אומר שיאכל נבילה כי "מאכילין אותו הקל הקל" עוברים קודם על איסור קל.

רבינו מאיר: שישחט וכן פסק הבית יוסף (שו"ע שכ"ח).

  • הרי יש לנו דין של מאכילין אותו הקל הקל ?! קודם נתחיל באיסור קל?!

שו"ע שכ"ח: חולה שיש בו סכנה ורוצה להדליק חימום במזגן עקב הקור או שיכסהו בהרבה בגדים?

-: כותב השו"ע שמותר להדליק לו מזגן.

מג"א: אעפ"י שאפשר לחמם עם בגדים חימום עם מזגן טוב יותר לחולה ומותר.

המגיד משנה: גם כששניהם נותנים אותו חימום – מותר להדליק מזגן  ("שואל ומשיב").

-מדוע מותר המזגן? הרי מאכילין אותו הקל הקל? למה שלא נמעט באיסורין?

-: נמקו"י: כיצד אישה מדליקה נרות בערב שבת? הרי אישו משום חיציו? כלומר כל רגע ורגע היא מדליקה אש?! גם לאחר כניסת שבת!!!

עונה הנמקו"י: כל האיסור בשבת זה רק אם אני עושה מעשה שכתוב "למען ינוח", בשבת יש איסור על הגברא! אם הגברא לא עשה מעשה – אין עליו איסור.

רמב"ם: אדם הוציא בשבת מרשות לרשות חצי שיעור ואחרי 5 דקות עוד חצי שיעור, אומר הרמב"ם אם לא התרו בו זה נקרא העלם אחד וחייב קורבן וכן אם קצר חצי שיעור (פחות מגרוגרת) ושוב קצר חצי שיעור בהעלם אחד – לא ידע – חייב קורבן.

רמב"ם: אדם בישל בסיר בשר וחלב בכמות של חצי שיעור ושוב בישל חצי שיעור בסיר נוסף – אומר הרמב"ם שפטור עד שיבשל כאחד.

  • מדוע בבישול לא מצטרף ואילו בהוצאה וקצירה כן מצטרף?
  • אומר ר' שמעון שקאפ: בשבת האיסור הוא על הגברא והכל מצטרף ואילו בבישול בשר וחלב

זהו איסור של חפצא ואין איסור חפצא בחצי שיעור.

הסטייפלער: ציצית שנפסלה בשבת לא צריך להסירה כי הוא אנוס (המרדכי), למה כשמותר לשחוט ביו"ט אם אין לו עפר לכסוי הדם של החיה/עוף – אסור לו לשחוט? הרי הוא אנוס???

-: ר' שמואל: בציצית זוהי חובת הגברא ואם אני אנוס אז אני פטור אבל בכסוי הדם זוהי חובה שהדם יהיה מכוסה -חפצא- אין היתר של אונס.

* הרא"ש דן אם יש איסור נבילה או לשחוט בשבת לחולה מסוכן,

השו"ע חולק על הרא"ש ומתיר שחיטה בשבת כי איסור שחיטה הוא על הגברא איסור נבילה הוא  חפצא, בפקוח נפש – אין איסור על הגברא! ולכן יהיה מותר לשחוט בשבת.

לכן הגרש"ז התיר (כמו רבינו מאיר והשו"ע) שבאיסורי גברא בפקוח נפש – אין שבת, לכן יהיה מותר לרופא לשהות בביתו רחוק מביה"ח וכן לאישה בהריון הממתינה ללדת.




בגדרי חזקות / הרב קירשטיין

בגדרי חזקות – הרב קירשטיין רה"י קרית שמונה

הגמ' בבא בתרא ה.: הקובע זמן לחבירו – הלווה לו ל 30 יום – ותוביו ביום האחרון שיחזיר לו ואומר הלווה פרעתי לך בתוך הזמן, מחלוקת ר' יוחנן שהלווה נאמן שמא נזדמן לו סכום והחזיר לריש לקיש – שחזקה אין אדם פורע תוך זמנו, ולוואי ויפרע בזמנו הלכה נפסקה כריש לקיש.

מתלבטת הגמ' באדם שהלווה לחבירו ל-3 חודשים ובא לאחר הזמן שקבע ואז הלווה אומר ששילם בתוך הזמן. מול החזקה של אין אדם פורע תוך זמנו יכול לטעון הלווה למיגו: תאמינו לי שפרעתי בתוך הזמן כי יכולתי לטעון שפרעתי בזמן ואז הייתי נאמן!!!

האם אומרים מיגו כנגד חזקה? -: הגמ' נשארת בספק.

כתובות דף י. מימרא של ר' אליעזר האומר פתח פתוח מצאתי – נאמן לאוסרה עליו משום "שווה אנפשיה חתיכה דאיסורא" כלומא אדם רשאי לאסור על עצמו משהו שמרגיש לו אסור.

הגמ' ממשיכה שגם נאמן להפסידה כתובתה כי חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה, חזקה זו היא כנגד כתובתה שהיא מדרבנן (לפי ר' נחמן) אבל בתוספת כתובה שהיא דאורייתא – החזקה לא תופסת.

שואל התוס': הרי יש לה מיגו?!  תטען שמוכת עץ אנוכי במקום שתחתך נאנסתי?

             -: מיגו נגד חזקה – לא מועיל ?

             -: זהו מיגו להוציא ממון ויש ספק במיגו להוציא ממון אי אמרינן או לא?

             -: בחזקה שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה – שם לא אומרים מיגו כי הוא חלש מול החזקה.

פנ"י: חזקה שאין אדם פורע תוך זמנו היא חזקה טובה ומוציאה ממון.

שואל המהרי"ק: הגמ' אומרת בכמה מקומות שרוב וחזקה – רוב עדיף, אם רוב לא מוציא ממון כיצד     

                       חזקה מוציאה ממון?

-: חזקה זו היא כאומדנא, כמו אנן סהדי והיא מוציאה ממון.

נחלת דוד: לימדנו רבינו ר' חיים מוולוז'ין על 3 סוגי חזקות:

                 |) אומדנא – חזקה שמוציאה ממון כמו אנן סהדי או סברא -אין אדם פורע תוך זמנו.

               ||) מכח רוב  – חזקת כשרות של בהמה, למשל רוב בהמות…. – ואינה מוציאה ממון.

              |||) חזקה דינית – ספק שהתגלה היום מול מצב תקין שלשום – שמעמידין בחזקה מעיקרא

                                       נלמדת מכהן שמטמא את הבית רק כשהוא מחוץ לבית ולא חוששין שאולי

                                       הבית נטהר.

ר' שמעון שקאפ: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה זהו סברא הגיונית לעומת חזקה אין אדם פורע תוך זמנו שהיא חלשה יותר – למה היא מוציאה ממון?

-: חזקה לא נמדדת בכח הסברא אלא במקום הפעולה שלה:

* באים לווה ומלוה לבי"ד-האם פרעת לפני הזמן? – החזקה אומרת שלא, ולכן הלווה כשמשלם פותר

  את שורש הספק – אין יותר ספק.

  • בחזקה שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה האם זה מברר מה היה בלילה הקודם? לא, זה לא פותר את שורש הספק, הספק נשאר!

—  חזקה שמוציאה ממון היא חזקה שפוטרת את שורש הספק!

  • לא הולכים בנפשות אחר הרוב, בבי"ד מוציאים להורג עפ"י רוב?!

מכה אביו ואמו – מות יומת – ואולי אינו אביו? -: רוב בעילות אחרי הבעל! ואין הולכין אחר הרוב?

-: זהו לא רוב שפותר את הספק אלא שקודם לא התלבטת אז גם עכשיו אל תתלבט.

ייתכן לומר שהמחלוקת ביו ר' חיים מוולוז'ין (3 סוגי חזקה) לר' שמעון שקאפ (האם זה פותר את שורש הספק) מופיע בגמ:

  • קנה שור ונמצא נגחן רב: מקח טעות שמואל: יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו מנסה הגמ' להביא ראיה מגמל האוחר (בעת תשמיש, תוקפן) – מניחים שהגמל הרג את הבהמה אע"פ שלא ראינו.
  • הרשב"ם: דמוחזק הוא בשעת רביעה להכות וכ"ש בשור המועד ליגח שנגח כבר שלש פעמים ורבותא נקט גמל אוחר אע"פ שמעולם לא נגח ונשך- כלומר הולכים לפי אומדנא!
  • הריטב"א: כיצד מוציאין ממון לפי אומדנא/חזקה?
  • : מתרץ הראב"ד שזו חזקה וקירבה," וי"ל משום דאיכא חזקה וקורבה ואפילו הכי פטרי רבנן שאין מוציאין ממנו אפילו בכי הא".

רבינו גרשון: הוא מוחזק -קנה שור ונמצא נגחן הגמ' מנסה להעמיד ברוב שרוב קונה לחרישה – זהו רוב

                 שאינו פותר את הספק אבל בגמל האוחר שם הגיוני שהוא הרג – שורש הבעה נפתר!

בחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה – הרי אין בכוחו להוציא ממון? -: כי היא אינה פותרת את שורש הבעיה וכן יש לה מיגו נגד החזקה שמערערת את החזקה אבל  טענת מיגו לבד – מתקבלת אבל כנגד חזקה אין אדם פורע תוך זמנו – הלווה מוחזק והמיגו הוא רק נגד החזקה!

בחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה – זו חזקה כנגד המיגו של האישה שמוכת עץ אנוכי ומצטרפת מוחזקות הבעל בכספי הכתובה במיגו נגד 2 החזקות – אין ספק.

השיעור ניתן ע"י ראש ישיבת ההסדר בקריית שמונה בעת שהותו בישיבת נחלים עקב מלחמת חרבות הברזל (16/11/23)




שליחות במילה – עו"ד ישראל פוקס

בס"ד                                                                                                                                                                                               23/10/23

שליחות במילה / עו"ד ישראל פוקס

הגמ' קידושין כט. במצוות האב על הבן "האב חייב למולו, ללמדו תורה, להשיטו בנהר…" כלומר יש מצוה על האב למול את בנו.

יו"ד רס"ה: המוהל מברך "על המילה" ואבי הברית מברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" – כלומר אין זהות מחייבת בין המוהל לאב, אע"פ שהמצווה חלה על האב. כלומר למרות שהאב מצווה ייתכן שיהיה גם מוהל אחר.

שו"ע רס"ה ט: "אבי הבן עומד על המוהל להודיע לו שהוא שלוחו".

גמ' חולין פז. שחט חיה ועוף וקדם אחר וכיסה את הדם – חייבו רבן גמליאל ב 10 זהובים, זהו הקנס על החוטף מצווה. הגמ' מתלבטת האם הקנס הוא שלקח את מעשה המצווה או את הברכה?

שו"ע חו"מ שע"ב: כיסה אחר את הדם חייב 10 זהובים לבעלים וכן כל מצוות עשה.

הרמ"א: מביא מקרה שהיה לו בן למול וקפץ אחד ומל – חייב 10 זהובים לאבי הבן.

  • מהו הדין אם האב לקח מוהל וקפץ אחד ומל? האם הקופץ חייב 10 זהובים?
  • הרא"ש בחולין פז: מעשה באחד שאמר למוהל שימול את בנו וקדם וקפץ אחד ומל ותבע המוהל הראשון את הקופץ ופטרו רבינו תם כיוון שהמוהל הראשון שמע את הברכה שבירך הקופץ ומל וענה אמן וידוע שגדול העונה אמן יותר מהמברך.

(מכאן רואים שר"ת הבין ש 10 זהובים משלמים על הברכה.)

הרא"ש חולק על ר"ת רק בטעם ולדעתו בשעה שהאבא לא המוהל, אין כל עדיפות לראשון על פני השני מבחינת הזכות למול.

הרמ"א חו"מ שפ"ב: פוסק שאם נתנו לאחר למול ובא אחר וחטף לו- פטור מ 10 זהובים.

  • למה אומר הרא"ש שלמוהל הראשון אין עדיפות? הרי האב מינה את הראשון לשליח?

שואלים הש"ך והקצות: גם אם החוטף אין לו עדיפות על הראשון שישלם לאבא?!

מוכיח הש"ך מדברי הרא"ש והרמב"ם: מי שיודע למול אינו רשאי למסור את בנו למולו וחייב למולו בעצמו.

הקצות מביא את התבואות שור שחולק על הש"ך וסובר שאין בעיה גם לאב שיודע למול למנות שליח למילת בנו.

הש"ך הבין שבגמ' כתוב מצווה על האב – זהו דין דווקא באב.

דרכי משה (הרמ"א): מביא את האור זרוע –מראשוני  הראשונים – שאם האב יודע למול אסור לו להעביר לאחר.

שואלים מה ההבדל שבשאר המצוות (תרומה, בדיקת חמץ וכו') מותר למנות שליח?

הש"ך למד ברא"ש מהסיפור שהשני חטף למוהל ולא חייב 10 זהובים, לא לאבא ולא  לשליח, זאת אומרת שהוא לא מקיים מצווה של האב  כלומר המוהל אינו שליח של האב במילה.

שאם יודע למול – שהוא ימול ואם אינו יודע למול – החיוב על כל ישראל כי אין שליחות למילה לכן החוטף לא צריך לשלם לאף אחד כי האב הסתלק מהמצווה ולמוהל הראשון – אין דין שליחות.

הרמב"ם הל' מילה ב': אין מלים אדם שלא מדעתו אלא אם כן נמנע האב מלמולו ואז חובתם של כל ישראל למול בעל כורחו של האב.

אין מלים אדם שלא מדעתו – הב"י והב"ח: זו מצווה של האב לא יתכן לעשות אותה שלא מדעתו.

אם הרמב"ם לומד שאין שליחות למילה אז בהל' ב' יש סתירה להלכה זו ! למה לא כתוב שרק אם האב יודע למול, רק אז אסור למול שלא מדעת האב. אבל  אם האב ממנה שליח, אין שליחות והאב לא מקיים את המצווה, כלומר אם אתה לא בעל הבית על המצווה אז מוטל על כולם למולו?   כיצד הרמב"ם אומר אין מלים שלא מדעתו?

בהל' א' אומר הרמב"ם מצווה על האב למול את בנו ולבעל הבית (הרב) למול את עבדיו.

בהל' ב' לא מלין בניו של אדם שלא מדעתו – ומה לגבי עבדים?

ר' שלומקה ברמן (מראשי פוניבז' וחתן הסטייפלער) מביא את האבני נזר שי"ח: הגמ' בכתובות מח. כל עבד איש מקנת כסף – עבד איש אתה מל בעל כורחו ואי אתה מל בן איש בעל כורחו.

  • יש 2 דינים: I) החובה המעשית של מילה – רק אם האב יודע למול ואם לא אז כל אחד יכול למול. II) גזירת הכתוב שלאב יש דעת – גם אם אני לא מל בעצמי יש לי דעת להחליט מי ימול את בני זה לא נובע מהבעלות שלי על המצווה (כמו הב"ח והב"י).

אור זרוע: אסור לאב שיודע למול למנות שליח, לאב אסור לתת למישהו אחר ולאחר אסור ללא רשותי – מדובר כשאיני יודע למול ויש דין נוסף שאסור למול ללא רשות האב.

ראינו בשו"ע שיש 2 ברכות במילה (על המילה – המוהל  ולהכניסו – האב) ברס"ה סעיף ז' יש גם ברכת שהחיינו שרק כשהאב מוהל הוא מברך אבל כשאחר מוהל לא אומרים שהחיינו.

לשיטת הרמב"ם האב תמיד מברך שהחיינו גם אם אחר מל.

הגאון: ודאי שהאב יברך כי גם בשליחות כאילו האב עשה זאת בעצמו.

קשה על  השך, שלומד ברמב"ם  שאין שליחות במילה!

לסיכום: הש"ך והקצות: לא מועילה שליחות במילה

          אור זרוע: אב שיודע למול – אסור לו לתת למוהל למול את בנו.

         שאלת התבואות שור והדרכי משה: למה דווקא במילה אין שליחות?

         הש"ך: שיטת הרמב"ם כמו הרא"ש שאין שליחות במילה.

         שאלנו על הרמב"ם שבמקום אחר כותב שהאב מברך שהחיינו גם כשלא מל?!

                                 ||) למרות שהרמב"ם פוסק שאין שליחות לאב במילה ומצד שני אסור לאדם למול את בן חבירו בלי לקבל רשות מחבירו?!

                                 |||) למה הרמב"ם פוסק זאת רק לאב שמל את בנו ולא לאדון שצריך למול את עבדו הכנעני?

שו"ע: אב שלא מל את בנו יעמוד ליד המוהל ויגיד לו שהוא שלוחו- אם אין שליחות במילה למה לעמוד ליד המוהל?

תוס' בבא מציעא י: כהן שמינה ישראל שליח וקידש לו גרושה – אצל המשלח זו עבירה, אם אין שליח לדבר עבירה – האם הקידושין תופסין? או שאצל השליח זו אינה עבירה ואז הקידושין תופסין והכהן ילקה?

-: מתרץ התוס' שהקידושין תופסין והכהן לא ילקה כי אין שליח לדבר עבירה.

שערי יושר שער ז' פרק ז': יש שני סוגי שליחות: |) שליחות של מנוי – נתינת כח      ||) שליחות של יחוס המעשה.

|) מנוי – נתינת כח – אתה לא יכול לקדש לי אישה אם לא נתתי לך כח לקדש לי אישה, להחיל חלות עבור המשלח – זה רק עם מינוי.

||) שליחות של יחוס המעשה – כמו קרבן פסח, צורך מינוי השליח הוא רק לייחס את המעשה אלי, אין חלות.

מחדש ר' שמעון שקאפ שניתן לקדש גרושה אבל הכהן לא ילקה כי הדין של אין שליחות לדבר עבירה – זה רק גורם לכך, שלא מייחסים את המעשה למשלח, וממילא, לא שייך להעניש את המשלח על מעשה שלא עשה, אך לעניין החלק של מתן כח ומינוי השליח לבצע חלות הקידושין, כאן אין שינוי והשליחות תקפה.

  • הגמ' בקידושין דנה האם הכהנים הם שלוחי הקב"ה או שלוחי דידן, כשהכהן מקריב קורבן של מי הוא שליח? ומסקנת הגמ' "הני כהני – שלוחי דרחמנא נינהו, דאי סלקא דעתך שלוחי דידן נינהו – מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן ואינהו מצי עבדי?".

כלומר לי אין כח למנות את הכהן והוא שליח הקב"ה.

הגמ' בנדרים – לעומת זאת – נשארת בספק. שואל תוס' למה הגמ' בנדרים נשארה בספק?

-: מתרץ תוספות שגם הגמ' בנדרים ברור לה שהכהנים שלוחי רחמנא רק מסתפק אם הם גם שלוחי דידן.

מדוע בנדרים הגמ' מסתפקת אם הם גם שלוחי דידן? הרי לא ייתכן שיהיו שלוחי דידן מצד הסבר של מי איכא מידי?

-: עונה ר' שמעון: למנות את הכהן ולתת לו כח להקריב קורבן, זה שלוחי רחמנא אבל מסתפקת האם אחרי שהכהן קיבל המינוי מאת הקב"ה, האם ניתן לומר  שהמעשה מיוחס לישראל או לא.

* בישיבות שאלו שלוחו של אדם כמותו – כמותו ממש או לא?

אתווין דאורייתא: בשליחות של ייחוס המעשה, האם הפשט הוא שאני – המשלח – שחטתי קורבן פסח באמצעות  השליח או המעשה הוא של השליח והתוצאה מתייחסת למשלח.

תוס' ריד קידושין מב: יש מקשים למה לא נמנה שליח שישב בסוכה עבורי או יניח תפילין בשבילי?

אלא קידושין החלות היא ממני אבל מצווה שבגופו – איך ייפטר ע"י שלוחו?

הקצות סימן קפ"ב: בעצם מוכח מהתוס' ריד שאני לא מייחס למשלח את המעשה אלא רק את התוצאה.  בתפילין וסוכה אתה צריך להניח תפילין, אתה מחוייב בישיבה בסוכה והפשט במצוות שבגופו אין בהם שליחות כי אם אתה צריך לעשות את המעשה עצמו – אין שליחות. השליחות מועילה רק לתוצאה – כמו קרבן פסח – יש שליחות.

  • צריך לחקור האם המצווה היא למול – מעשה המילה או שהבן יהיה נימול.

ילד שנולד מהול – לא מלים שוב אבל מצד שני חייב בהטפת דם ברית?!

הגמ' בשבת קלה: מי שנולד מהול עושים לו הטפת דם ברית זה יכול להיות בגלל החשש  לעורלה כבושה.

ערבים שנוהגים למול עצמם אם התגייר הוא כבר מהול כגוי ובכל אופן יש דין של הטפת דם ברית!

כלומר מצווה למול ולא שיהיה נימול!

ייתכן לומר על גוי מהול שאולי הוא אינו ערל אבל הוא לא נקרא מהול.

בית הלוי: "ביום השמיני ימול" – יש מצווה למול ויש דין נוסף להיות מהול,

גמ' מנחות מג: "בשעה שנכנס דוד ערום לבית המרחץ…. וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו".

אם מצוות המילה היא מעשה המילה מדוע התיישבה דעתו שהוא מהול?

מהגמ' הזו מוכיח מהר"ח אור זרוע (הבן של האו"ז) שהמצווה היא להיות מהול.

בית הלוי: המצווה להיות מהול שנאמר "והיתה בריתי בבשרכם".

מיישב את דברי הרמ"א ברס"ב: מלו תינוק אחרי 6 ימים – מה יעשו ביום השמיני? מלו תינוק בלילה -עולה למצוות מילה?

טור: מלו לפני הזמן – לא חייב בהטפת דם ברית אבל מלו בלילה חייבים להטיף דם ברית

  • מהו ההבדל?

   בית הלוי: מעשה מילה אין בשני המקרים כי המצווה היא ביום השמיני, לגבי הסרת הערלה – לא קיים אבל בעוד יומיים הוא תינוק מהול, מה שאין כן במילה בלילה ששם אין מעשה מצווה.     – מהו ההבדל?

ר' חיים: מילה מוקדמת – מצוות הסרת עורלה לא קיימת, אבל להיות מהול – קיימת כי כל הדין של מילה לשמונה שייך רק למעשה המילה ולא למצווה להיות מהול  שדין זה נובע מצד הטפת דם ברית – שם אין הגבלה על המועד של יום שמיני. ולכן הטפת דם ברית לא דוחה שבת – כי לא נקבע לו זמן  

           מילה בלילה – יש בעיה. המעשה המילה פסול – וגם אם הערלה הוסרה, אבל התינוק לא מהול, ולכן צריך הטפת דם ברית.

מוסיף ומחדש  הבית הלוי שיש מצווה למול ויש מצווה להיות מהול, חוץ ממצווה על כל אחד להיות מהול יש מצווה על האב שבנו יהיה מהול.

שאל התבואות שור: למה לא מועילה שליחות במילה?     

ענה הקצות שזה מצווה בגופו, יש עליך מצווה לעשות מעשה – לא שייך לעשות שליח בהסרת העורלה, אין שליחות על מעשה.

הדין השני שהבן יהיה מהול – שם זו שליחות של תוצאה, מותר לאב למנות שליח כמו: מעקה, מזוזה.

שאלנו ברמב"ם שמצד אחד אין שליחות במילה ומצד שני ראינו שיש שליחות במילה?

-: בשליחות להסרת העורלה – אין שליח אבל להיות מהול – אפשר.

לכן לרמב"ם האב תמיד מברך שהחיינו, גם אם אינו המוהל – כי יש שליחות על החלק של להיות מהול. ולכן האב צריך לעמוד ליד המוהל ולעשותו שליח.

– ההבדל בין אב לאדון: למרות שבשליחות האב לא מקיים את מעשה המילה אלא באדון אין לו חובה שהעבד יהיה מהול.