גדר הלל בחנוכה / שיעור הרב קופר בחנוכה תשפ"ג
הגמ' בערכין י.: דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל שמונה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב (הראשון) של עצרת … מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא דחג חלוקין בקרבנותיהן דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן שבת דחלוקה בקרבנותיה לימא לא איקרי מועד ראש חודש דאיקרי מועד לימא לא איקדיש בעשיית מלאכה … לילה המקודש לחג טעון שירה ושאין מקודש לחג אין טעון שירה ראש השנה ויום הכיפורים דאיקרו מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה לימא משום דר' אבהו דאמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים אמר להן אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני והא חנוכה דלא הכי ולא הכי וקאמר משום ניסא פורים דאיכא ניסא לימא אמר רבי יצחק לפי שאין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ.
מסקנת הגמ' שהלל שלם – תקנת נביאים וגם ספרדים מברכים עליו. והרי חנוכה לא שובתים ממלאכה וגם אין חלוקין בקורבנותיהם? -: אלא משום ניסא ובארץ ישראל.
כלומר ההלל בחנוכה ניתקן כנגד הנס.
הגמ' בשבת כג.: והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום דאשה ודאי מדליקה דא"ר יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס:
נשים חייבות בנר חנוכה שהיו באותו הנס ורש"י מביא את סיפור יהודית שבזכותה נעשה הנס.
תוס' סוכה לח.: מי שהיה עבד ואשה. משמע כאן דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא אע"ג דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים (דף קח.) דמחייבי בד' כוסות ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה שאני הלל דפסח דעל הנס בא ואף הן היו באותו הנס אבל כאן לא על הנס אמור:
משמע שאשה פטורה מהלל בסוכות כי הזמן גרמא אז למה חייבת ב ד' כוסות בפסח שניתקנו כדי לומר עליהם הלל ותשבחות? -: שאני פסח שכרגע אני מודה על הנס אבל ברגלים – ההלל אינו על הנס.
משמע מהתוס' שבחנוכה שההלל ניתקן בגלל הנס – אישה חייבת בהלל.
רמב"ם הל' מגילה וחנוכה פרק ג' הל 'ד הקורא אומר אנא ה' הושיעה נא והם עונין אחריו אנא ה' הושיעה נא. אע"פ שאינו ראש פרק. הוא אומר אנא ה' הצליחה נא והם עונים אנא ה' הצליחה נא. הוא אומר ברוך הבא וכל העם אומרים ברוך הבא. ואם היה המקרא את ההלל קטן או עבד או אשה עונה אחריהם מה שהן אומרין מלה מלה בכל ההלל.
כשאישה מקריאה את ההלל צריך השומע להגיד מילה במילה לעומת גבר שאז הוא אומר והקהל עונה כמו מזמור, בהלל של ליל הסדר שם האישה מוציאה את האיש.
רואים מכאן: I) אישה לא חייבת בהלל בחנוכה ואין יוצאין בשמיעה מהן (לפי הרמב"ם ולא לפי התוס')
- II) מדוע דווקא בהל' חנוכה אומר זאת הרמב"ם?
שו"ת בניין שלמה: "תמיה לי על הרמב"ם שכתב שם דאם אשה או קטן מקרין אותו את ההלל עונה אחריהן מה שהן אומרים, ופשוט דהוציא זה מהמשנה דסוכה דף ל"ט, ומדכתב זה בהלכות חנוכה, משמע להדיא דגם בהלל דחנוכה אין אשה יכולה לצאת קריאת הלל לאיש. ותמהני טובא, דהלא ודאי כמו דאמרינן דנשים חייבות בנר חנוכה משום שאף הן היו באותו הנס, הכי נמי חייבות בהלל דחנוכה מהאי טעמא….. ורציתי ליישב, דטעמו של הרמב"ם [שנשים פטורות מהלל בחנוכה] משום כיון דהלל בא על נצחון המלחמה, לא שייך זה בנשים דלאו בני כיבוש נינהו. וכי האי גוונא כתב בספר החינוך דנשים פטורין ממצות עשה דזכירת עמלק משום דמשמע מקרא דמצות עשה דזכירה היא סיבה וגרם למצות עשה דתמחה לעמלק, ונשים פטורות ממצות עשה דתמחה דלאו בני כיבוש נינהו… דהא גבי פורים נמי עיקר קריאת המגילה והסעודה הוא משום נצחון המלחמה וביום שנחו מאויביהם עשאוהו יום משתה ושמחה, וזה לא שייך בנשים דלא הלכו במלחמה, ואף על פי כן חייבות במשלוח מנות ובכל דיני הפורים דגם הן היו בכלל הגזירה דלהשמיד להרוג ולאבד, ואם כן זה שייך גם במעשה דחנוכה וכמו שכתב הרמב"ם בריש הלכות חנוכה שגזרו גזירות על ישראל וכו' ופשטו ידם בממונו ובנותיהם… אף שחייבות בהלל דחנוכה, מכל מקום אינן חייבות לומר כל הלל המצרי שתקנו חז"ל לומר על הנס, דאפשר דאף אם אומרים פרק אחד שהוזכר בו הודאה והלל על הניסים, סגי בהכי, כמו בתפלה דאף דנשים חייבות, מכל מקום כתב המגן אברהם בסי' ק"ו דמה שנהגו רוב נשים שאין מתפללין בתמידות משום דאומרים מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה, דאף להרמב"ם דתפילה דאורייתא, מכל מקום די בפעם אחת ביום ובאיזה נוסח שירצה עי"ש. ואם כן אף בהלל דחנוכה אף שחייבות מצד שאף הן היו באותו הנס, מכל מקום די שיאמרו מזמור אחד שנזכר בו דברי הלל ושבח להקב"ה על הנסים, ולפיכך אינם יכולים להוציא לאיש, כן נראה לי ליישב דברי הרמב"ם".
לרמב"ם:חיוב תפילה הוא דאורייתא – אין הבדל בין נשים לגברים המחלוקת רק במה שתיקנו רבנן: שמו"ע וזמני התפילה
לרמב"ן: חייבות בשחרית ומנחה רק מדרבנן ופוסק המג"א שמחשש לרמב"ם (מדאורייתא) שיגידו לפחות מזמור אחד.
לשאלתו מדוע נר חנוכה נשים חייבות שהיו באותו הנס אבל הלל לא חייבות לרמב"ם תירץ שההלל ניתקן על ניצחון במלחמה ונשים דלאוו בני כיבוש נינהו כמו שפטורות ממחיית עמלק.
אם כך מדוע חייבות בקריאת מגילה וסעודה שהם משום ניצחון המלחמה?
-: באמת הן חייבות בהלל בחנוכה אבל לא חייבות כמו הגברים בכל מזמורי ההלל אלא מספיק שתאמר פרק אחד או הודאה אחת ואם כן יוצאות ב"ועל הניסים".
השדי חמד (חלק ט' מער' חנוכה אות ט): מפריד בין הדלקה שחיוב אחד הוא לשניהם ולכן אישה מוציאה איש אבל בהלל חובת האישה היא שמיעה לעומת חובת האיש היא בקריאה.
הגרי"ד סולובייציק סוכה לח. " לפי התוס׳ חייבות נשים בהלל בליל הפסח שאף הן היו באותו הנס. ונראה דהלל בליל הפסח מהווה חלק ממצות ספור יציאת מצרים הגדה וד׳ כוסות, והראייה לכך ממה שאנו אומרים ״לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל וכו׳ ״. יוצא מזה שלפי התוס׳ חייבות נשים בספור יציאת מצרים בליל הפסח כמו שהן חייבות בהלל וד׳ כוסות, שהרי הלל הוה חלק מספור יציאת מצרים שמתחילין בגנות ומסיים בשבח. ומאחר שלתוס׳ חייבות בהלל משמע שחייבות נמי במצות ספור יציאת מצרים דהלל הוה חלק ממצות הספור.
"ויתכן ששאני הלל בפסח שהוא חלק מעיקר מצות ד׳ כוסות, וכשם שנשים חייבות בד׳ כוסות – שהן מעשה המצוה דפרסומי ניסא וחלק של מצות ספור יציאת מצרים – חייבות נמי בהלל. מאידך בחנוכה – הדלקת הנרות לחוד וההלל לחוד. הדלקת הנרות היא מצות פרסומי ניסא – והואיל ואף הן היו באותו הנס חייבות במצות ההדלקה – אבל אמירת ההלל בחנוכה אינה מצות פרסומי ניסא אלא שבח והלל בלי פרסומי ניסא, ולפיכך פטורות, וצ״ע."
אומר הגרי"ד שההלל בפסח הוא חלק מד' כוסות פרסומי ניסא וסיפור יציאת מצריים, יש בליל הסדר בהלל שצריך להרגיש שעכשיו ניצל ממצריים, בשעת ההלל אבל בחנוכה הדלקת הנרות הן פרסומי ניסא לחוד וההלל שהוא שבח לקב"ה ולא פרסומי ניסא בזמן אחר, יש בחנוכה צווי דינים:
- הדלקת הנרות משום פרסומי ניסא ההלל – זהו אינו פרסום הנס.
ולכן הן חייבות רק בהדלקת הנרות שזו כבר הודאה על הנס לעומת פסח שההלל הוא ההודיה על הנס.
ר' שלמה זלמן אוירבך בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סימן נד: לענ"ד, דהדלקת נר חנוכה היא עצמה ההודאה וההלל, כלומר שעל ידי זה יתן אל לבו להודות לה' על הניסים הגדולים שעשה לנו בנצחון המלחמות, וכמו שאומרים בנוסח "הנרות הללו וכו' על התשועות ועל המלחמות וכו' ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד כדי להודות ולהלל", ולא נזכר נס פך השמן, כי לא מצינו בשום מקום להודות לה' לדורי דורות עבור זה שעשה הקב"ה נס כדי שיוכלו כלל ישראל לקיים מצוה. ובמסכת סופרים שהובאה בהגהות מיימוני ובב"ח הגירסא שמברכין להדליק ומיד אומר הנרות הללו ואח"כ מברך שעשה נסים ומדליק, והוא כדי שידע לכוין על נס הישועה ונצחון המלחמה. ואפילו לדידן שאין נוהגים כך, הוא משום שלא תקנו לאומרו אלא בשעת ההדלקה ממש ולא לפניו… וזהו מה שאומרים בנוסח על הניסים בתפילה ובברכת המזון, בסיום ההזכרה של הנסים והישועות "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול", ואין אומרים להדליק נרות ולהודות, ומשום שכל עיקר ההדלקה היא להודות ולהלל ולפרסם נס הישועה וההצלה… מכיון שזהו עיקר התקנה, שפיר חייבות גם נשים בהדלקת נר חנוכה כאנשים, שגם הן צריכות להודות, וכמו שאמרו בגמרא שאף הן היו באותו הנס, כלומר נס ההצלה על ידי המלחמות… אבל אמירת ההלל בשמונת ימי החנוכה אינה על מה שקרה באותו הזמן, רק תיקנו נביאים שבכל מועד שאסור במלאכה… וזהו מה שאמרו בגמרא בשבת (כא, ב) לשנה אחרת קבעום ועשאום לימים טובים בהלל והודאה, כלומר שעשו את אותם הימים לפרק שבו חייבים לשמוח בה', אף שההלל עצמו אין בו שום זכר לאותם הנסים אשר חייבים להודות ולהלל ע"י ההדלקה. וכיון שכן, כמו שנשים פטורות מהלל של סוכות ועצרת כך גם של חנוכה, מפני שזה רק זמן גרמא כלומר זמן זה עשאוהו ליום שחייבים לומר בו הלל [משא"כ אמירת ההלל בליל פסח כיון שזהו ממש הלל המצרי ומספרים הענין של יציאת מצרים וגם תקנוהו על סדר הכוסות לכן גם נשים חייבות בו]".
הדלקת הנר היא עצמה ההלל וההודאה הן על נס פח השמן והן על נס המלחמה אבל ההלל – אין לו זכר לניסים אלא "לשנה אחרת קבעום ועשאום", כלומר קבעו את הימים האלו כימים טובים (אסור להספיד, אסור להתענות), אם כך ההלל הופך למצוות עשה שהזמן גרמא ולכן הנשים פטורות.
הגרי"ש אלישיב על סוכה לח. "בפסחים (קיז, א) איתא דנביאים תיקנו להם לישראל את ההלל על כל גזירה וגזירה שהיתה וניצלו מהם. ופירש"י שם, כגון חנוכה. עוד מבואר בפסחים (שם) לגבי הלל דחנוכה שדוחה מעמדות, וכתב שם רש"י כדאיתא בתענית, דנביאים תקנו להם לישראל וכו'. ולא הביא הגמרא דשבת דאיתא התם דתקנו להודות ולהלל. חזינא מדברי רש"י דס"ל דתקנת הלל בחנוכה לא היתה תקנה שתקנו באופן מיוחד בחנוכה, אלא היא בתקנה הכללית של הנביאים וממילא חנוכה בכלל. ומה דאיתא בשבת דתקנו להודות ולהלל היינו מה שאומרים על הניסים ומדליקים נרות חנוכה, אבל הלל לא תקנו אז. ואם כן מה דאיתא בשבת דנשים בכלל הדינים דחנוכה דאף הן היו באותו הנס היינו בדברים שתקנו לחנוכה עצמה, אבל הלל דהוה תקנת נביאים קודם, ודאי דלא הוו נשים בכלל, דלא שייך לחנוכה ולתקנותיה עצמה, ושפיר מה דאיתא ברמב"ם דנשים אין חייבות בהלל בחנוכה".
אומר הרב אלישיב שתקנת הלל של חנוכה אינה מיוחדת דווקא לחנוכה אלא תקנה כללית של הנביאים שתיקנו שכל פעם שהיתה גזירה על עם ישראל וניצלו ממנה – תיקנו הלל, זו מ"ע שהזמן גרמא ואינה מיוחדת דווקא לחנוכה ולכן נשים פטורות.
הרמב"ם הביא את דין ההלל בהל' חנוכה כי בפסח זו עיקר ההודאה על יציאת מצריים, שם נשים יכולות להוציא גברים משום חובתם אבל בהל' חנוכה זהו הלל שתיקנו הנביאים שם נשים פטורות.
קישורים לשיעורים בנושא:
אתר דרשני
אתר עולמות