לומדס-שיעורים וסוגיות

מוסיף שמן בנר חנוכה

השו"ע תרע"ה ס"ב – כיוון שהדלקה עושה מצווה צריך שיתן שמן בנר כדי שיעור, קודם הדלקה אבל אם בירך והדליק ואח"כ הוסיף שמן כדי שיעור לא יצא ידי חובה.

דהיינו צריך שיהיה שמן כשיעור הדלקה (חצי שעה) קודם להדלקה.

וכך גם בחיי אדם (קנ"ד) – אם הוסיף שמן אחרי  ההדלקה לא יצא ידי חובה.

בהלכות שבת נפסק, שמי שמוסיף שמן לנר חייב משום מבעיר אש בשבת [ביצה כב, א)..

שואלים האחרונים: אם כן משמע שהוספת שמן כמוה כהבערה וא"כ מדוע בנר חנוכה  כאשר הוא מוסיף שמן זה לא נחשב כהבערה מחדש?

האבני נזר:

בהבערה בשבת החיוב אינו רק על ההדלקה אלא גם על שריפת השמן ולכן מוסיף שמן חייב למרות שלא ביצע הדלקה, לעומת זאת בנר חנוכה צריך הדלקה.

השו"ע הרב חולק – בשבת חייב על הבערה גם אם אין כילוי כגון חימום מתכת עד ליבון חייב על הבערה.

ולכן צריך לומר:

בשבת האיסור הוא בתוצאה דהיינו שיהיה דלוק ולכן כאשר מוסיף שמן חייב על התוצאה, כך גם מי שמוחק גגו של האות חי"ת ויוצר 2 זי"ן (בדפוס סתם אשכנזי) חייב משום כותב אע"פ שבפועל מחק, מכיוון שהתוצאה היא מילה בת 2 אותיות. בשבת איסור מלאכה הוא (גם) בתוצאה.

אבל בחנוכה המצווה היא בפעולת ההדלקה וכאשר מוסיף שמן לא מקיים הדלקה.

• ר' חיים מבריסק פגש את האמרי אמת מגור ושאל:

במדרש תנחומא  מובא, "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (כז, כ): נס גדול נעשה במנורת הזהב – היו מדליקים אותה בתחילת השנה והייתה דולקת במשך כל השנה. 

ושאל הרב מבריסק הרי יש דין להדליק את המנורה בכל יום ויום. אם כן איך קיימו את המצווה אם המנורה לא כבתה כל השנה כולה?

ותירץ האמרי אמת כל יום הוסיפו מעט שמן למנורה. כמו בהלכות שבת ולפי ההלכה הזו מבאר האדמו"ר: ברגע שהוסיף הכהן הגדול מעט שמן כל יום, יצא בכך ידי חובת הדלקה, שהרי הוא הבעיר את הנר על ידי הוספת מעט השמן.

ר' חיים עצמו לא קיבל התירוץ, כי כמו שאמרנו תוספת שמן אינה פעולה הדלקה אלא רק מביאה לתוצאה שהמנורה תדלק.

• רש"י בפרשת בהעלתך מביא: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? – לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: 'חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות'.

שואל הרמבן: " ולא נתברר לי, למה ניחמו בהדלקת הנרות, ולא ניחמו בקטורת בקר וערב, ששיבחו בו הכתוב "ישימו קטורה באפך", ובכל הקרבנות, ובמנחת חביתין, ובעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אלא בו, ונכנס לפני ולפנים, ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו, ושבטו כלו משרתי אלהינו?

ועונה: "אבל ענין ההגדה הזו, לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו."

• פרשת תרומה פותחת בציווי להבאת חומרי הגלם למשכן, ובכללם מזכירה התורה במפורש "שמן למאור" ושוב בפרשת תצווה: ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור. מה הכפילות?
•  ספר החינוך מצוות עשה צח:

"משורשי המצווה שציוונו ה' יתברך להיות נר דולק בבית הקדוש להגדלת הבית לכבוד ולתפארת בעיני הרואים, כי כן דרך בני איש להתכבד בבתיהם בנרות דולקים. וכל עניין ההגדלה בו, כדי שיכניס האדם בליבו – כשיראהו – מורא וענווה."

• באליהו רבא קנא ובפמ"ג – חובה להדליק נרות בבית כנסת "לכבוד ולתפארת" כמו במקדש.
• בעל המאור בשבת כג. מביא באחת הדעות שאסור להשתמש לאור נרות חנוכה שום תשמיש – כי "נר חנוכה יש בו קדושה ואסור בהנאה כלל". "כיון שהם זכר לנרות ולשמן של היכל אסורות הן בהנאה כל עיקר" "שוינהו רבנן כתשמישי קדושה מפני שהוא זכר לשמן של קודש" 

ולכא' אם נרות במקדש האם "לכבוד ולתפארת" איך זה מתקשר לנרות חנוכה?

• צריך להסביר שבבית המקדש היו 2 דינים:

1. "לכבוד ולתפארת" – ומצד זה מדליקים בבית כנסת
2. דין עבודת הבית כמו קורבנות – מצד זה מדליקים בחנוכה.

רמב"ם הלכות ביאת מקדש פ"ט ה"ז פסק "דלקת הנרות כשירה בזרים לפיכך אם הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן".

שואל הראב"ד איך מותר בזר הרי כתוב בבהעלותך שזה על "אהרן הכהן"?

מסביר ר' חיים:

הקשה בספר "מרפסין איגרי": ב"שולחן ערוך" הלכות חנוכה (תרעה, ב) נפסק: אם בשעת ההדלקה לא היה שמן כשיעור שידלוק הנר לפחות חצי שעה, אינו מועיל להוסיף שמן לאחר ההדלקה, אף לא אם נוסיף כמות, שתספיק לחצי שעה. אלא צריך לכבות את הנר, לדאוג שיהיה בנר שמן, שיספיק לדלוק חצי שעה, ורק אז לחזור ולהדליק את הנר. 

שיעור הרב מוטי פרוינדליך
ערך וסיכם: עו"ד מוישי פריי