עניני ספירת העומר/ עו"ד ישראל פוקס

משנ"ב תפט: ספירה מותרת בכל לשון ובלבד שיבין את הלשון, ואם אינו מבין – אפילו בלשון הקודש לא יצא.
הרי כל הברכות גם אם לא מבין ושמע בלשון הקודש – יצא?(ברהמ"ז, תפילה, ק.שמע)

שו"ע תר"צ ס' ח: הלועז ששמע ק. מגילה בלשון הקודש – יצא

המשנ"ב שואל מה ההבדל?

הלבוש: אין דין של שומע כעונה שכתוב וספרתם לכם – מצווה שבגופו אין אדם מוציא את השני.

פרי חדש: יש דין כללי של שומע כעונה ויכול להוציא את השני גם בספה"ע.

באור הלכה: זו מחלוקת ראשונים: רש"י מנחות: לא יכול להוציא את השני-אין דין של שומע כעונה בספה"ע.

הרי"ץ גיאת: יש דין של שומע כעונה בספה"ע והחזן מברך ומוציא את המתפללים ידי הברכה.

תוס': מביא את שיטת הבה"ג שאם הפסיד יום אחד- שוב אינו חוזר ומברך כי אין יותר תמימות

שיטת תוס' אם החמיץ יום – יכול להמשיך ולברך.

רי"ץ גיאת: מביא את רב האי גאון שאם החמיץ ממשיך לספור בברכה ולשיטתו, גם אם אין לך תמימות

והחסרת-ממשיך בברכה.

להלכה: אם שכח בלילה-יספור ביום בלא ברכה ואח"כ ממשיך בברכה.

הסיבה: משום ספק ספיקא: 1. האם זמן הספירה הוא כל היום או רק בלילה. 2. גם אם זה רק

בלילה אולי ההלכה כמו התוס’? (שער הציון בשם תרומת הדשן).

הרב מבריסק תולה את המח' אם כל יום זו מצווה בפני עצמה או שכל הספירה זו המצווה וכל יום אלו הפרטים:

הבה"ג-כל הספירה היא מצווה אחת עם 49 פריטים תוס'- כל יום זו מצוה בפני עצמה.

הרב אבא שאול: בספרה"ע יש חיוב של ספירה ואי אפשר 4 אם לא ספרת 3.

דבר אברהם: אדם שנמצא לבד ואינו זוכר מה הספירה היום אינו כול לספור היום 4 לעומר או היום 3 לעומר כי זו

לא ספירה.

הרב שטיינמן: אונן שספר ספרה"ע אעפ"י שאסור לו לקיים מצוות- יכול להמשיך בברכה כי זו לא מצווה -זו ספירה.

ביאור הלכה: אם אונן ספר-לא נקרה מצווה-לא עולה לו ולכן לא יכול להמשיך בברכה.

בית יוסף: שיטת הרוקח: מה אם אדם יצא מהשני אבל השומע דיבר-האם יש הפסק לשומע?

בית יוסף: כל אחד חייב לברך לעצמו.

הרוקח: גם אם דיבר – יצא כי המברך הוציא אותי – כך פוסק הרמ"א.

הב"ח בקס"ז: רש"י לומד כמו הרוקח

המג"א: שיטת התוס' כמו הבית יובף שהמברך עושה זאת בפני עצמו.

הדיון בברכות לגבי אדם שמתפלל שמו"ע והש"צ הגיע לקדושה: לפי רש"י: יפסיק וישמע.

תוס' זועק חמס הרי אם שומע כעונה – דיברת באמצע שמו"ע???

הסטייפלר מוכיח שלרש"י יוצא ידי חובת המברך ותוס': כאלו בירך בעצמו.

בספה"ע זו לא סתם אמירה זו מעשה של ספירה ומי שלא מבין – לא יוצא אפילו בלשון הקודש, אין משמעות ספירה אם לא הבין ולכן לא ניתן להגיד שומע כעונה כי אין שומע כעונה במעשה.
הבאור הלכה שהביא את רש"י שאין דין שומע כעונה בספה"ע כי זה מעשה הספירה, אבל לרי"ץ גיאת שהספירה לא מעכבת אחד את השני כלומר זו מצווה ככל המצוות ואז אין בעיה שיתקיים הכלל של שומע כעונה ובאמת הוא מביא שבקהילתם נהגו שהחזן הוציא את הקהל בספה"ע.