בס"ד 21/6/21
הפרשה מתחילה בדין ודברים בין שרי בלק לבלעם בתחילה ד' אומר לא תלך עימם ואח"כ כשמסכים – אומר רש"י שזו תאוות הממון.
נשאלת השאלה מה הפשר בוויכוח בין בלק לבלעם? ולמה מבקש בלק קבה לי, ארה לי?
החיד"א (פני דוד): 2 השאלות מתורצות זו ע"י זו, בלק מבקש מבלעם לעשות אותו שליח לקלל את עם ישראל כשבלעם מסרב אומר לו בלק אתה שליח שלי אף אחד לא יבוא אליך בטענות עונה לו בלעם: אין שליח לדבר עבירה.
מחנה אפריים: הרי אין שליחות לגוי? מתרץ המחנה אפריים מגוי לגוי יש שליחות.
ר' חיים אבולאפיה: היה דיון בין פרעה למיילדות אם יש שליח לדבר עבירה אבל כשמלך מצווה – יש שליחות לדבר עבירה.
בלעם לא רצה להכנס לזה וטען שאין שליחות לדבר עבירה.
שער המלך: נתן מוכיח את דוד שהוא הרג את אוריה החיתי "ואותו הרגת בחרב בני עמון" אומר הרד"ק: אפילו אם דוד הפקיר אותו ושלח אותו למקום סכנה – הרי אין שליח לדבר עבירה?
-: אלא שדוד היה מלך וכשמלך מצווה יש שליחות לדבר עבירה.
בקידושין מג. "האומר לשלוחו צא והרוג את הנפש – הוא חייב והמשלח פטור", שמאי הזקן משום חגי הנביא: הוא פטור והמשלח חייב והראיה: "ואותו הרגת בחרב בני עמון".
שואל שער המלך אם כשמלך מצווה יש שליחות לדבר עבירה אז מה הקושי על תנא קמא עם הפסוק "ואותו הרגת"? הרי זה מלך! ולמלך יש דין מוחרג!
*******************
בקידושין כג: דנה הגמ' האם הכוהנים הם שלוחי רחמנא או שלוחי דידן? מסקנת הגמ' שלוחי רחמנא משום "מי איכא מידי דאנן לא מצינן אבדינן ואינהו מצי עבדי.
כלומר אי אפשר למנות שליח לפעולה אותה המשלח לא יכול לעשות.
שואל התוס': הרי בגמ' בנדרים לה: נשארת בספק איזה שלוחים הם הכוהנים?
-:אלא שלגמ' היה פשוט שהם שלוחי רחמנא אבל הסתפקו אם הם גם שלוחי דידן.
שואלים כל הראשונים הרי הקשנו אצלנו שאם אחד לא יכול לבצע את השליחות הוא לא יכול למנות שליח?
תוס' דן האם כהן יכול למנות שליח לקדש לו גרושה? ולפי התרוץ הראשון: הקידושין תופסין והמשלח לא נענש על כך.
שואלים הראשונים: אם היא מקודשת איך מפרידים את העונש מחלות הקידושין?
ר' שמעון שקופ בשערי יושר: יש בשליחות 2 דינים: 1. שליחות של מינוי- נתינת כח לשליח
דוגמא: קידושין/גירושין- יש חלות אתה לא יכול לבד אני צריך לקדש לי , אין לי כח לייצור חלות – נותן לך כח ליצור חלות בשבילי – זו שליחות של נתינת כח.
-שחיטת קורבן – הרי אני צריך לשחוט אלא שאת המעשה אני לא צריך לתת לך כח אלא שליחות שהמעשה ייוחס אלי.
אומר ר' שמעון לגבי תרוץ התוס' שהכהנים הם גם שלוחי דידן – כי לי אין כח להיות כהן – לגבי נתינת הכח בוודאי לא יכול למנות שליח את הכהן והם שלוחי דרחמנא והגמ' בנדרים מדברת על ייחוס המעשה האם הם גם עושים את הפעולה עבורי – בזה נשארת הגמ' בספק.
תוס' אמר כשהכהן ממנה שליח לקדש לו גרושה אומר ר' שמעון שהכלל שאין שליח לדבר עבירה רק כשלא מייחסים את המעשה לשליח. יש שליח לדבר עבירה בכל הנוגע לשליחות מתן כח אבל אין שליחות לדבר עבירה בייחוס המעשה.אומר ר' שמעון "כאילו נפלה לו אישה משמיים".
לפי ההסבר של ר' שמעון אומר בלר לבלעם: אני לא יכול לקלל ואתה יכול כלומר זה לא מינוי כי לבלק אין כח אלא ייחוס המעשה. על זה עונה בלעם:לא יכול כי בייחוס המעשה אין שליח לדבר עבירה.
אותבין דאורייתא: חוקר חקירה נוספת: בשליחות מסוג ייחוס המעשה מהו הפשט? האם כאילו אני עשיתי את המעשה או שהתוצאה מתייחסת אלי?
במצוות שבגופו -תפילין וסוכה- אף אחד לא יכול להגיד שאתה שליח שלי אבל יש מצוות שדורשות מעשה כמו שאני שולח אותך למתן צדקה.
ר' אלחנן וסרמן והקצות: המשמעות של שליחות בייחוס המעשה – אני מייחס את התוצאה ולא את המעשה עצמו, על מעשה המצווה – השליח מברך.
תוס' בב"ק: להלכה אין שליח לדבר עבירה מ"דברי הרב…" אבל הבעיה מצד המשלח שלא האמין שהשליח יעשה זאת.
הריטב"א והנמוק"י: חולקים על תוס' הסיבה שאין שליח לדבר עבירה כי שני פסוקים שבאין כאחת לא מלמדין (הגמ' בקידושין ובמעילה).
בלק- סובר כרש"י ותוס' שהבעיה היא מצד הסברא שאין שליח לדבר עבירה או שהמשלח הוא מלך ואז אין את "דברי הרב…".
עונה לו בלעם אני סובר כריטב"א ונמוק"י ששני כתובין שבאין כאחת לא מלמדין ואז אין שליח לדבר עבירה.
המחנה אפריים שואל מה קורה כשגוי שולח גוי לבצע עבירה מ-7 מצוות בני נח?
-: בין הגויים יש שליחות לדבר עבירה ומתייחס למשלח.
תרומת הדשן: גם בגוי אין שליחות לדבר עבירה.
