החובל בחברו חייב בחמישה דברים, והם: נזק, צער, ריפוי, שבת, בושת.
בגמ' בבא קמא ד:
תני רב אושעיא שלשה עשר אבות נזיקין שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר נזק צער וריפוי שבת ובושת וארבעה דמתני' הא תליסר
שבת – היינו שכר בטלת עבודה שביטל את הניזק מעבודתו.
והנה מספר שאלות שהתעוררו כאשר היה נזק של שבת, דהיינו ביטול מעבודה, אולם ללא מעשה חבלה של ממש.
הרב שלמה זעפרני: צוות שוחטים שנסע לעבודה בארגנטינה, כל אחד מצוייד בסט סכיני שחיטה כשרים, בריב שפרץ בין שני שוחטים אחד מהם פסל את סכיני השני כך שהוא נאלץ לחזור לארץ והפסיד את כל תקופת עבודתו בחו"ל.
לכן פטר הרב זעפרני את השוחט המזיק מתשלומי שבת.
הרב זילברשטיין: אדם שלקח תרופות והרגיש לא טוב, הפסיד ימי עבודה. בבדיקה הסתבר שהרוקח נתן לו תרופה לא לפי המירשם- הרוקח גרם לו להפסד ימי עבודה האם יכול לתבוע שבת?
גרמא – לא ברי היזקא כמו מניח סם לפני בהמה, גרמי – ברי היזקא, ברור שהולך להיות נזק רק לא גרמתי לו בידיים.
נתן טרמפ ליהודי בלילה שממהר למשמרת עבודתו, באמצע הוזעק למקום אחר והוריד את הטרמפיסט במקום נידח, הטרמפיסט לא הגיע לעבודה ותובע את הנהג על שבת.
הגמ' בב"ק פה: אדם נעל את חברו בחדר – חייב שבת כי הוא לא נתן לו לעבוד "דהדקיה באינדורא ובטליה".
מוסיף הרא"ש: כל מה שחייב שבת -דהדקיה באינדורא- זה שדחף אותו בידיים ונעל עליו את הדלת אבל סתם נעל עליו את הדלת ובטל ממלאכה – לא חייב שבת כי זה גרמא.
מרן: סגר עליו את הדלת – חייב שבת.
הפלאה : בעל לפני גירושים רוצה לקזז מכתובת אישתו שלא הכינה לו אוכל בכל תקופת הנישואין והוא עשה זאת במקומה – תובע שבת! זה כמו שנעלה אותו בבית!
עונה ההפלאה שאין אדם יכול לתבוע שבת מאשתו.
נתיבות: כל המושג של שבת הוא רק ע"י מעשה כמו: גזלתי את שור העבודה של חברי, נעלתי דלת על חברי שרוצה לצאת לעבודה אבל באישה זה שב ואל תעשה!
שואל ר' שמעון שקאפ: מה זה משנה אם ע"י מעשה או בשב ואל תעשה סוף סוף הפסדתי עבודה?!
הגמ' ב"הגוזל"(צ"ו 🙂 הגוזל עבדים והזקינו אצל הגנב מחזיר לנגזל ואומר לו "הרי שלך לפניך" (ר' מאיר).
שואל הקצות: מה לגבי תשלום שבת של כל השנים שהושבתו מבעה"ב?
-: באמת יכול לתבוע שבת על כל השנים, ומוסיף הקצות כלל חשוב: כדי להתחייב בשבת – זה רק אם ביטלתי אותו מהעבודה אבל אם לקחתי אותו בהפסקות צהריים, למשל אזי פטור משבת.
הנתיבות: לא יכול להיות! גם אם לקח אותו בהפסקת צהריים חייב לו שכר עובד בטל!.
נשאלת שאלה על הנתיבות: כיצד אומר ר' מאיר בגמ' שמחזיר לו את העבד ואומר לו הרי שלך לפניך?
מחדש הנתיבות ייסוד: חיוב של שבת זהו חיוב שנועד לעבד עצמו, לגוף, אבל אם הזקתי רכוש – ממון – אין תשלום שבת.
כשאני מזיק עבד אני חייב לשלם לעבד והאדון זוכה משום מה שקנה עבד קנה רבו, אבל בחיוב ממון אין שבת כגון אם לקחתי את העבד לטיול לחו"ל, למשל זה הפסד ממון לבעלים – כאן אין תשלום שבת.
לכן: האישה שלא עושה כלום בבית – זה ממון ואין תביעה על שבת אבל אם מישהו יפגע באישה פיזית ועקב כך מושבתת בביתה – הבעל זוכה בתשלומי שבת.
לפי זה מובנת בגמ' שיטת ר' מאיר מדוע יכול להחזיר ולומר לו הרי שלך לפניך.
הגמ' בקידושין טז: עבד שברח ופגע בו יובל – יוצא לחירות.
שואל הריטב"א: למה העבד לא משלם לאדון על כל השנים שברח?
-: כי כל חיוב שבת זה רק מה שמגיע לעבד והאדון זוכה מכח מה שקנה עבד… אבל אם לא מגיע ממון לעבד – מהיכן יזכה הבעלים?
לכן פתר הנתיבות את האישה (קניין ממוני) והעבד מתשלומי שבת.
הסטייפלער ור' שמעון שקאפ לא הסכימו עם זה מכמה טעמים:
בגמ' בדף ב' כתוב שעבד שמדליק אש והזיקה – היה צריך להיות חייב אבל משום "שמא יקניטנו רבו ויחייב את רבו כל יום" – פטור אבל ללא טעם זה יהיה חייב?! כי עבד זה גוף!!! עבד זה לא ממון!
10/7/23
מהלך נוסף מדוע אינו יכול לתבוע שבת מאשתו מביא ר' שמואל:
רמב"ם פ' ה' בהלכות חובל: חובל שמגיע לבי"ד משלם 5 דברים והכל אם היו עדים אבל אם הוא מודה- פטור מתשלום הנזק.
עולה מדברי הרמב"ם שנזק וצער הם קנס ופטור בהודאת עצמו.
הרי הגמ' אומרת שנזק זה ממון?! בדף ד: רב אושעיא מונה את 5 תשלומי חובל כאבות נזיקין! כיצד הרמב"ם אומר שזה קנס?! הרי תשלום נזק אדם נמדד לפי ירידת ערך של עבד?!
ר' ברוך בער: כל נזק גוף שאדם עושה זהו קנס כי אין דמים לבן חורין, אין מחיר שוק לאדם וקביעת הנזק לפי ערכו של עבד היא רק דרך שקבעו חז"ל להעריך את הנזק.
עוד שואל ר' שמואל: יש תוס' בכתובות לה שפגם (בועל אישה מהרחוב) זהו נזק, ואילו ברמב"ם (הל' נערה בתולה פ"ב הל' י"ב) כתוב שאם בא לבי"ד והודה – חייב לשלם בושת ופגם כלומר שפגם=נזק זהו ממון?!
כיצד הרמב"ם אומר שנזק זה קנס ואילו בפגם הרמב"ם אומר שזהו ממון? סתירה ברמב"ם!
הרמב"ם: כל תשלומי נזק הם תשלומי קנס שכתוב "לא תקחו כופר לנפש רוצח", ממי כו לוקחים כופר? – בחבלה אבל כשהרגתי – אין כופר.
אומר ר' שמואל: הגמ' לתשלומי נזק קוראת כופר, מבחינת הסברא – אדם שהזיק את השני – זהו ממון.
ר' שמואל לא הסכים עם ר' ברוך בער שאין ערך לנזק אדם כי לגבי שור שהזיק אדם והבעלים הודו – בעל השור יצטרך לשלם את הנזק (דף מג.) זאת אומרת שהגמ' הבינה שאם אני הזקתי אדם או שור הזיק אדם לא צריך להיות הבדל!! בשניהם אין לנזק מחיר שוק! אז למה יש הבדל בין אדם מזיק אדם – שהנזק הוא קנס לעומת שור מזיק אדם שאז זהו ממון!!
התורה הגדירה תשלומי נזק אדם ככופר – אומר ר' שמואל תשלום כופר נאמר על אדם שהזיק אדם אבל שור שהזיק אדם – זהו חיוב ממון. יש פרשה של אדם שהזיק שזהו כופר ואילו בשור שהזיק אדם זהו חיוב ממון!
לחובל/מזיק התורה קראה לזה כופר – אומר ר' שמואל שבת זהו בתשלום אדם שהזיק אדם – חובל, אבל איפה שאיני חובל – כמו אישה שישבה בביתה ולא בישלה לבעלה – זה לא ניקרא חובל.
הנתיבות שאל למה האישה לא צריכה לשלם לבעלה שבת?
עונה ר' שמואל אם שבת זהו תשלום בחבלה – זה רק במעשה של חבלה , האישה כאן לא עשתה כלום!
ר' שמואל מחדש שכדי להתחייב שבת צריך שיהיה חובל. ואם לא עשה מעשה חבלה גם אם הוא עשה נזק בפועל לשני הוא לא נקרא חובל. ולכן שבת זהו דין בפרשת חובל. אבל במקום שעשיתי נזק ללא חבלה לא יהיה תשלום שבת. לדוג' באשה שלא בשלה לבעלה, או בעבד ששבת לאדונו או בעבדים והזקינו, שם לא יצטרך לשלם שבת מאחר ולא הייתה כאן שום חבלה. וזה שעשה נזק לאדון עדיין לא מחייב את המזיק בתשלום שבת. אך אם מישהו יזיק את העבד פיזית ויחבול בו פה יצטרכו לשלם לאדון שבת. ולפי"ז מיושב השאלה מאשה ועבד. שבכולם גם אם האדון ניזוק אבל לא נעשה בעבד שום מקרה חבלה. ולכן אין תשלום שבת.
במקרה שפגם באשה, אם חבל בה ודאי יצטרך לשלם על החבלה אבל במקרה שפגם באשה, (פגם נקרא מה שהפך אשה בתןלה לבעולה). הבעילה של המזיק בין בהסכמה ובין לא בהסכמה, היא לא מעשה חבלה , היא מעשה בעילה רגילה. אך החילוק הוא שמעשה בעילה שלא בהסכמה נעשה נזק לאשה הנבעלת. אך קשה להגדיר בתור חובל. ולכן מי שמודה שפגם באישה לא יחשב חיוב קנס אלא חיוב ממון. דרק חבלה , לשיטת הרמב"ם שנקראת כופר, נקראת חיוב קנס. אבל פגם הוא נזק אבל לא חובל ולכן נחשב חיוב ממון.
לפי זה ניתן לומר שאונס כשלעצמו אינו נזק, פעולת הבעילה אינה חבלה (ללא אלימות, כמובן), תשלום בושת ופגם באונס נערה הינו חיוב עצמאי ללא "נזק" בצידו. במקרה זה החיוב אינו קנס אלא חיוב ממון ולכן משלם אף אם הודה בבי"ד. אבל חובל הוא לא.
לפי ר' שמואל, במקרה של טרמפ או בית מרקחת, כיון שלא חבל בו אלא רק עשה לו נזק, לא יצטרך לשלם שבת.
לפי הגדרת הנתיבות יתכן ובמקרה שלקח אותו טרמפ נכון שזה לא חובל אבל ההגדרה בנתיבות אם עשה מעשה או לא עשה מעשה. ויש לדון שאולי הנסיעה נחשבת שעשה מעשה.
