הגמ' כתובות צח. אלמנה שכתובתה 200 לקחה מהיתומים שדה של 100 והצליחה למכור ב 200 – גבתה כתובתה והיתומים לא חייבים לה וכן להיפך: לקחה שדה בערך 200 והצליחה למוכרו ב 100 – בעיה שלה, היא כבר גבתה כתובתה.
שואלת הגמ' למה בהפסדים היא מפסידה משל עצמה וברווחים לא נזקף לזכותה?
כאן למד רבי שהכל הולך לבעל המעות.
משלח שלח שליח לסופר לקנות מוצר ובגלל מבצע קיבל יותר – ברייתא אחת ר' יוסי אומר יחלקו חצי חצי ברווחים ובברייתא אחרת אומר ר' יוסי שהכל לבעל המעות?!
-: לא קשיא, אין סתירה בדבר: בדבר שאיו לו קיצבה – כמו בגד – הורדתי מחיר ההפרש שייך לבעל המעות אבל במוצר קצוב – במשקל – נתן לו יותר מהמשקל
חולקים בתוספת.
(לכאורה במקרה של הבושם לדעת ר' יוסי – יחלוקו)
רש"י מסביר שכשהוסיף לו זוהי מתנה על המכר ולא ברור אם לשליח נתן או לבעל המעות.
3 הרי"ף: למשלח יש זיקה למתנה שקיבל השליח. "הואיל ובאתה לו הנאה ע"י בעל הבית – חולק עימו" מוסיף הרא"ש. נפק"מ בין הרי"ף והרא"ש לבין רש"י:
לרש"י – לא ידוע למי רוצה לתת את המתנה לרי"ף והרא"ש יש זיקה בין המתנה לבעל הכסף – המשלח. ולכן כאשר המוכר נותן מתנה לשליח בדווקא (היכרות, למשל) לרש"י אין את ההתלבטות למי רצה לתת אבל לרי"ף נשאר הקשר בין המעות למתנה כי ברור שאם סתם היה נכנס להגיד שלום – לא היה מקבל את המתנה.
5 בשו"ת הרשב"א:
הקהל מינה את ראובן כשליח לגבות מיסים ולהעבירם לשר הממונה. לראובן יש היכרות מוקדמת עם השר ואפילו נתן לו פעם הלוואה. השר החזיר חלק מהסכום שגבה ראובן הקהל רוצה שיחזיר לו ואילו ראובן אומר שההחזר היה בגלל ההיכרות איתו ולשליח אחר – לא היה מחזיר חלק מהסכום!
הרשב"א פסק שבאמת ההחזר שייך לראובן כי לפי רש"י חולקים כי לא יודעים מסיבת מי החזיר השולח או השליח אבל כאן זה ברור שבגלל השליח, וכן שכאן גם השר אומר שנתן בפירוש לראובן ולא לקהל.
6 הקצות: לדעת הרי"ף שחולקין זה כי סוף סוף מעות בעה"ב גרמו לתוספת/מתנה ולכן יחלוקו אפילו אם אומר בפירוש שמעוניין שהשליח יזכה. אבל במקרה הפוך – כשאומר שהמתנה לבעה"ב – גם הרי"ף מסכים שהכל הולך למשלח.
המחבר פסק כמו ר' יוסי – חצי חצי הרמ"א פוסק כמו רש"י אבל אם נותן בדווקא לשליח – זה של השליח.
שואל הנתיבות: יש לנו כאן ספק ובספק אנו פוסקים המוציא מחבירו עליו הראיה!
אולי הוא רצה לתת לשליח אולי למשלח אז למה רש"י אומר יחלוקו?
עונה המצפה איתן: הספק הוא כשקיבלת את הכסף האם קיבלת אליך או כשליח עבור המשלח, מביא ראיה מהשותפין – האם תופס לעצמו או לבעה"ב לכן אין כאן מוחזק כי הספק הוא המוחזקות עצמה.
סעיף ז – שליח שקיבל חוב מעובד כוכבים יותר מהחוב – כל ההפרש לשליח.
סעיף ח – קנה אצל גוי בהקפה והגוי שכח שחייבים לו כסף – כל הכסף חוזר למשלח
סעיף ט – רמ"א: נתן ביד שליח 50 וסגר את החוב ב-25 – ההפרש למשלח.
סמ"ע: בסעיף ח ו ט' המעות הן של המשלח אבל בסעיף ז' שהגוי התבלבל והחזיר יותר – אלו לא מעות של המשלח.
כשקיבלת יותר – מתחלקים שליח ומשלח אבל בהנחה – הכל למשלח.
