מקרה שהעידו על אחד שמת והתירוה להינשא ובא ההרוג ברגליו – פוסקים שזהו שוגג, חייבת להתגרש מזה ומזה וצריכה להביא קורבן.
זהו אונס. אבל אם ייבם בתוך 3 חודשים זהו שוגג.
חזקה או רוב זהו אונס אבל סמך על עדים, סמך על בי"ד זהו שוגג?
נתיבות: רוב וחזקה הם לא בירור, זוהי הנהגה, התורה התירה לנו אישה שהיא בחזקת טהורה, היא אינה טמאה! רוב מוכרי בשר כשר ונמצא חתיכת בשר – אפילו אם היא טריפה – התורה התירה לי ולכן אדם שחי עם אשתו ומסתבר שהיתה טמאה בשעה שהייתה בחזקת טהורה – התורה התירה לו וכן ב"הוכר עוברה".
אבל עדים זו אינה הנהגה זהו בירור! ואם בא ההרוג ברגליו – כנראה שהבירור לא היה מספיק טוב!
קשה על הנתיבות:
ן) לפי הנתיבות בחיי אישות בטומאה כתוב "אנוס" צ"ל כתוב "מותר"? הרי התורה התירה לו!
ןן) קידושין נז: מצורע ששלח 2 ציפורים – אם מישהו מצא ציפור – התורה התירה אותם אע"פ שזהו קורבן שכתוב "ושילח" – שואל הסטייפלער מדוע אני צריך לימוד מיוחד? הרי רוב הציפורים אינן קורבן ומותרות?
III) הרי גם בעדים יש רוב – רוב העדים אומרים אמת – אם כך מדוע היא שוגגת כשנישאה לאחר הרי רוב מעידין שמת בעלה?! היה לה להיות דין של אנוסה!
בב"מ דף ו: קפץ אחד מהמנויים לתוך העדר – כל העדר הותר – כיצד? הרי יש לנו רוב שלא מנו אותם?!
שטמ"ק: הרי יש כאן רוב מובהק?! קפץ מנוי לתוך אלף לא מנויים!
-: הולכים אחר הרוב במהות נשאר הספק כלומר ניתן לסמוך על רוב כהנהגה אבל בחפצא כל אחד הוא עדיין ספק.
ב"קפץ אחד מהמנויים" – כל בהמה בעדר היא בחזקת ספק מהמנויים והתורה ציוותה על "עשירי ודאי".
אבל בחשש שמא הוא טריפה – זה לא ספק כי אין רעותא כמו בקפץ אחד מהמנויים.
לגבי אישה שהיא טהורה – אין סיבה או רעותא להניח שהיא טמאה וכן "רוב נשים עוברן ניכר" אחרי 3 חודשים רואים על כל אישה אם היא בהריון או לא ואין סיבה להניח שאצלה זה לא כך.
כשאישה לא יודעת היכן בעלה – היא מסתפקת והעדים באים להתיר את הספק – זה לא גדר של אנוסה כך גם בי"ד שטעה היה ספק והם באו להתיר את הספק.
ראיה מבכורות לז: אדם מכר בשר לחבירו בחזקת כשר והתברר שהבשר טריפה, לדרישת הקונה שרוצה את כספו חזרה עונה לו המוכר: כשאכלת – נהנית תשלם על כך.
אומרת הגמ' שאם "נפשו של אדם קצה בהם" כמו נבילה – כל הנאת האכילה התפוגגה והפכה להרגשת גועל – ולא צריך לשלם אבל אם לא קצה נפשו – חייב לשלם.
חמדת שלמה: הרי כל יהודי קצה נפשו באכילת איסור?!
כיוון שהיה מותר לי לסמוך על עד אחד – אני פטור מקורבן, וכן פטור מתשלום.
שואל החמדת שלמה כאן שסמכתי על עד אחד ובאתי אליו הביתה והגיש לי לאכול והתברר שזהו טריפה – אני אנוס ופטור אבל האישה שהביאה שני עדים שמת בעלה היא נחשבת שוגגת? למה לא נאמר שגם היא אנוסה?
-: כשבאתי אליו לאכול לא היה לי שום ספק ולכן לא עברתי על איסור אבל בעדים שבאו להוציא מידי הספק – אומנם מותר לסמוך על עדים אבל אנוס זה לא נקרא.
