בס"ד 23/10/23
הגמ' קידושין כט. במצוות האב על הבן "האב חייב למולו, ללמדו תורה, להשיטו בנהר…" כלומר יש מצוה על האב למול את בנו.
יו"ד רס"ה: המוהל מברך "על המילה" ואבי הברית מברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" – כלומר אין זהות מחייבת בין המוהל לאב, אע"פ שהמצווה חלה על האב. כלומר למרות שהאב מצווה ייתכן שיהיה גם מוהל אחר.
שו"ע רס"ה ט: "אבי הבן עומד על המוהל להודיע לו שהוא שלוחו".
גמ' חולין פז. שחט חיה ועוף וקדם אחר וכיסה את הדם – חייבו רבן גמליאל ב 10 זהובים, זהו הקנס על החוטף מצווה. הגמ' מתלבטת האם הקנס הוא שלקח את מעשה המצווה או את הברכה?
שו"ע חו"מ שע"ב: כיסה אחר את הדם חייב 10 זהובים לבעלים וכן כל מצוות עשה.
הרמ"א: מביא מקרה שהיה לו בן למול וקפץ אחד ומל – חייב 10 זהובים לאבי הבן.
(מכאן רואים שר"ת הבין ש 10 זהובים משלמים על הברכה.)
הרא"ש חולק על ר"ת רק בטעם ולדעתו בשעה שהאבא לא המוהל, אין כל עדיפות לראשון על פני השני מבחינת הזכות למול.
הרמ"א חו"מ שפ"ב: פוסק שאם נתנו לאחר למול ובא אחר וחטף לו- פטור מ 10 זהובים.
שואלים הש"ך והקצות: גם אם החוטף אין לו עדיפות על הראשון שישלם לאבא?!
מוכיח הש"ך מדברי הרא"ש והרמב"ם: מי שיודע למול אינו רשאי למסור את בנו למולו וחייב למולו בעצמו.
הקצות מביא את התבואות שור שחולק על הש"ך וסובר שאין בעיה גם לאב שיודע למול למנות שליח למילת בנו.
הש"ך הבין שבגמ' כתוב מצווה על האב – זהו דין דווקא באב.
דרכי משה (הרמ"א): מביא את האור זרוע –מראשוני הראשונים – שאם האב יודע למול אסור לו להעביר לאחר.
שואלים מה ההבדל שבשאר המצוות (תרומה, בדיקת חמץ וכו') מותר למנות שליח?
הש"ך למד ברא"ש מהסיפור שהשני חטף למוהל ולא חייב 10 זהובים, לא לאבא ולא לשליח, זאת אומרת שהוא לא מקיים מצווה של האב כלומר המוהל אינו שליח של האב במילה.
שאם יודע למול – שהוא ימול ואם אינו יודע למול – החיוב על כל ישראל כי אין שליחות למילה לכן החוטף לא צריך לשלם לאף אחד כי האב הסתלק מהמצווה ולמוהל הראשון – אין דין שליחות.
הרמב"ם הל' מילה ב': אין מלים אדם שלא מדעתו אלא אם כן נמנע האב מלמולו ואז חובתם של כל ישראל למול בעל כורחו של האב.
אין מלים אדם שלא מדעתו – הב"י והב"ח: זו מצווה של האב לא יתכן לעשות אותה שלא מדעתו.
אם הרמב"ם לומד שאין שליחות למילה אז בהל' ב' יש סתירה להלכה זו ! למה לא כתוב שרק אם האב יודע למול, רק אז אסור למול שלא מדעת האב. אבל אם האב ממנה שליח, אין שליחות והאב לא מקיים את המצווה, כלומר אם אתה לא בעל הבית על המצווה אז מוטל על כולם למולו? כיצד הרמב"ם אומר אין מלים שלא מדעתו?
בהל' א' אומר הרמב"ם מצווה על האב למול את בנו ולבעל הבית (הרב) למול את עבדיו.
בהל' ב' לא מלין בניו של אדם שלא מדעתו – ומה לגבי עבדים?
ר' שלומקה ברמן (מראשי פוניבז' וחתן הסטייפלער) מביא את האבני נזר שי"ח: הגמ' בכתובות מח. כל עבד איש מקנת כסף – עבד איש אתה מל בעל כורחו ואי אתה מל בן איש בעל כורחו.
אור זרוע: אסור לאב שיודע למול למנות שליח, לאב אסור לתת למישהו אחר ולאחר אסור ללא רשותי – מדובר כשאיני יודע למול ויש דין נוסף שאסור למול ללא רשות האב.
ראינו בשו"ע שיש 2 ברכות במילה (על המילה – המוהל ולהכניסו – האב) ברס"ה סעיף ז' יש גם ברכת שהחיינו שרק כשהאב מוהל הוא מברך אבל כשאחר מוהל לא אומרים שהחיינו.
לשיטת הרמב"ם האב תמיד מברך שהחיינו גם אם אחר מל.
הגאון: ודאי שהאב יברך כי גם בשליחות כאילו האב עשה זאת בעצמו.
קשה על השך, שלומד ברמב"ם שאין שליחות במילה!
לסיכום: הש"ך והקצות: לא מועילה שליחות במילה
אור זרוע: אב שיודע למול – אסור לו לתת למוהל למול את בנו.
שאלת התבואות שור והדרכי משה: למה דווקא במילה אין שליחות?
הש"ך: שיטת הרמב"ם כמו הרא"ש שאין שליחות במילה.
שאלנו על הרמב"ם שבמקום אחר כותב שהאב מברך שהחיינו גם כשלא מל?!
||) למרות שהרמב"ם פוסק שאין שליחות לאב במילה ומצד שני אסור לאדם למול את בן חבירו בלי לקבל רשות מחבירו?!
|||) למה הרמב"ם פוסק זאת רק לאב שמל את בנו ולא לאדון שצריך למול את עבדו הכנעני?
שו"ע: אב שלא מל את בנו יעמוד ליד המוהל ויגיד לו שהוא שלוחו- אם אין שליחות במילה למה לעמוד ליד המוהל?
תוס' בבא מציעא י: כהן שמינה ישראל שליח וקידש לו גרושה – אצל המשלח זו עבירה, אם אין שליח לדבר עבירה – האם הקידושין תופסין? או שאצל השליח זו אינה עבירה ואז הקידושין תופסין והכהן ילקה?
-: מתרץ התוס' שהקידושין תופסין והכהן לא ילקה כי אין שליח לדבר עבירה.
שערי יושר שער ז' פרק ז': יש שני סוגי שליחות: |) שליחות של מנוי – נתינת כח ||) שליחות של יחוס המעשה.
|) מנוי – נתינת כח – אתה לא יכול לקדש לי אישה אם לא נתתי לך כח לקדש לי אישה, להחיל חלות עבור המשלח – זה רק עם מינוי.
||) שליחות של יחוס המעשה – כמו קרבן פסח, צורך מינוי השליח הוא רק לייחס את המעשה אלי, אין חלות.
מחדש ר' שמעון שקאפ שניתן לקדש גרושה אבל הכהן לא ילקה כי הדין של אין שליחות לדבר עבירה – זה רק גורם לכך, שלא מייחסים את המעשה למשלח, וממילא, לא שייך להעניש את המשלח על מעשה שלא עשה, אך לעניין החלק של מתן כח ומינוי השליח לבצע חלות הקידושין, כאן אין שינוי והשליחות תקפה.
כלומר לי אין כח למנות את הכהן והוא שליח הקב"ה.
הגמ' בנדרים – לעומת זאת – נשארת בספק. שואל תוס' למה הגמ' בנדרים נשארה בספק?
-: מתרץ תוספות שגם הגמ' בנדרים ברור לה שהכהנים שלוחי רחמנא רק מסתפק אם הם גם שלוחי דידן.
מדוע בנדרים הגמ' מסתפקת אם הם גם שלוחי דידן? הרי לא ייתכן שיהיו שלוחי דידן מצד הסבר של מי איכא מידי?
-: עונה ר' שמעון: למנות את הכהן ולתת לו כח להקריב קורבן, זה שלוחי רחמנא אבל מסתפקת האם אחרי שהכהן קיבל המינוי מאת הקב"ה, האם ניתן לומר שהמעשה מיוחס לישראל או לא.
* בישיבות שאלו שלוחו של אדם כמותו – כמותו ממש או לא?
אתווין דאורייתא: בשליחות של ייחוס המעשה, האם הפשט הוא שאני – המשלח – שחטתי קורבן פסח באמצעות השליח או המעשה הוא של השליח והתוצאה מתייחסת למשלח.
תוס' ריד קידושין מב: יש מקשים למה לא נמנה שליח שישב בסוכה עבורי או יניח תפילין בשבילי?
אלא קידושין החלות היא ממני אבל מצווה שבגופו – איך ייפטר ע"י שלוחו?
הקצות סימן קפ"ב: בעצם מוכח מהתוס' ריד שאני לא מייחס למשלח את המעשה אלא רק את התוצאה. בתפילין וסוכה אתה צריך להניח תפילין, אתה מחוייב בישיבה בסוכה והפשט במצוות שבגופו אין בהם שליחות כי אם אתה צריך לעשות את המעשה עצמו – אין שליחות. השליחות מועילה רק לתוצאה – כמו קרבן פסח – יש שליחות.
ילד שנולד מהול – לא מלים שוב אבל מצד שני חייב בהטפת דם ברית?!
הגמ' בשבת קלה: מי שנולד מהול עושים לו הטפת דם ברית זה יכול להיות בגלל החשש לעורלה כבושה.
ערבים שנוהגים למול עצמם אם התגייר הוא כבר מהול כגוי ובכל אופן יש דין של הטפת דם ברית!
כלומר מצווה למול ולא שיהיה נימול!
ייתכן לומר על גוי מהול שאולי הוא אינו ערל אבל הוא לא נקרא מהול.
בית הלוי: "ביום השמיני ימול" – יש מצווה למול ויש דין נוסף להיות מהול,
גמ' מנחות מג: "בשעה שנכנס דוד ערום לבית המרחץ…. וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו".
אם מצוות המילה היא מעשה המילה מדוע התיישבה דעתו שהוא מהול?
מהגמ' הזו מוכיח מהר"ח אור זרוע (הבן של האו"ז) שהמצווה היא להיות מהול.
בית הלוי: המצווה להיות מהול שנאמר "והיתה בריתי בבשרכם".
מיישב את דברי הרמ"א ברס"ב: מלו תינוק אחרי 6 ימים – מה יעשו ביום השמיני? מלו תינוק בלילה -עולה למצוות מילה?
טור: מלו לפני הזמן – לא חייב בהטפת דם ברית אבל מלו בלילה חייבים להטיף דם ברית
בית הלוי: מעשה מילה אין בשני המקרים כי המצווה היא ביום השמיני, לגבי הסרת הערלה – לא קיים אבל בעוד יומיים הוא תינוק מהול, מה שאין כן במילה בלילה ששם אין מעשה מצווה. – מהו ההבדל?
ר' חיים: מילה מוקדמת – מצוות הסרת עורלה לא קיימת, אבל להיות מהול – קיימת כי כל הדין של מילה לשמונה שייך רק למעשה המילה ולא למצווה להיות מהול שדין זה נובע מצד הטפת דם ברית – שם אין הגבלה על המועד של יום שמיני. ולכן הטפת דם ברית לא דוחה שבת – כי לא נקבע לו זמן
מילה בלילה – יש בעיה. המעשה המילה פסול – וגם אם הערלה הוסרה, אבל התינוק לא מהול, ולכן צריך הטפת דם ברית.
מוסיף ומחדש הבית הלוי שיש מצווה למול ויש מצווה להיות מהול, חוץ ממצווה על כל אחד להיות מהול יש מצווה על האב שבנו יהיה מהול.
שאל התבואות שור: למה לא מועילה שליחות במילה?
ענה הקצות שזה מצווה בגופו, יש עליך מצווה לעשות מעשה – לא שייך לעשות שליח בהסרת העורלה, אין שליחות על מעשה.
הדין השני שהבן יהיה מהול – שם זו שליחות של תוצאה, מותר לאב למנות שליח כמו: מעקה, מזוזה.
שאלנו ברמב"ם שמצד אחד אין שליחות במילה ומצד שני ראינו שיש שליחות במילה?
-: בשליחות להסרת העורלה – אין שליח אבל להיות מהול – אפשר.
לכן לרמב"ם האב תמיד מברך שהחיינו, גם אם אינו המוהל – כי יש שליחות על החלק של להיות מהול. ולכן האב צריך לעמוד ליד המוהל ולעשותו שליח.
– ההבדל בין אב לאדון: למרות שבשליחות האב לא מקיים את מעשה המילה אלא באדון אין לו חובה שהעבד יהיה מהול.
