ספק ממון / הרב נגר

בס"ד                                                                                                                                                                                                  4/12/2023

בענייני ספק ממון / הרב נגר

בגמ' (בבא מציעא ו:) הספקות נכנסין לדיר להתעשר – גבי ספק פדיון פטר חמור שנפדה בשה או נערף אומרת הגמ' שפודין אותו בשה כי הוא ספק אבל השה לא ניתן לכהן בגלל שהפדיון הוא ספק והמוציא מחבירו עליו הראיה.

בזמן מעשר בהמה – השה הספק נכנס למניין המנויים למעשרות אעפ"י שצריך עשירי ודאי ולא עשירי ספק! והרי יכול להיות שהחמור הוא באמת פטר רחם ואז השה הפדוי הוא לא עשירי כי הוא לא שלך!!!

-: היות שקיימא לן המוציא מחבירו עליו הראיה – אני מתנהג אליו כשלי.

כנגד סוגיא זו יש 2 סוגיות סותרות:

• בבא בתרא פא: אדם שקנה 2 אילנות מחבירו הגמ' מתלבטת אם הקרקע תחתם ובינהם הם גם שלו או לא? הגמ' דנה לגבי ביכורים ואומרת שהוא מביא ביכורים אבל אינו קורא כי יש ספק של מי הקרקע והוא צריך לומר "האדמה אשר נתת לי".

החמדת שלמה: כשנדון של מי הקרקע הפסק יהיה שהיא שייכת למוכר כי יש לו חזקת מריה קמא וכלל נקוט בידינו שמחזיקין ממון בחזקת בעלים אז למה בכלל צריך להביא ביכורים?

גיטין מב: כוהנת ויש לה שפחה ילדו שתיהן והתינוקות התערבבו לא ידוע מי בן כהן ומי בן השפחה אומרת הגמ' שלאכול בתרומה יאכלו שניהם אך אם הכוהנת רוצה להשתעבד בעבד (בן השפחה) – אינה יכולה שמא הוא בנה!

ההכרעה על כל אחד מהתינוקות שמספק הוא מוחזק בעצמו ואי אפשר להשתעבד בו – אם אתה פוסק שהוא אינו עבד שלו – כיצד אוכל בתרומה?

נתיבות המשפט: (מובא בשו"ת חמדת שלמה): כשמדברים בספקות שנכנסין לדיר להתעשר – אומרים שזה לא שלך משום ספק ובכל זאת מותר לך להכניס לדיר להתעשר, בהבאת ביכורים הכרעתי שהקרקע של הבעלים ובכל אופן מביא ביכורים ולא קורא?   מה ההבדל?

-: בספק פדיון פטר רחם – זה ודאי הכהן לא יוכל להוציא ממני לעולם את השה משום המוציא מחבירו ומדין ייאוש הבעלים קונה את השה אבל בביכורים הבעיה היא בקרקע ואין ייאוש בקרקעות, רק במטלטלין יש ייאוש לכן יביא ביכורים ולא יקרא.

החמדת שלמה רוצה לומר שיש הבדל בין ספק במציאות (פטר רחם) לבין ספק דיני (ביכורים). בספק במציאות – מחזיקים את המרא קמיה כבעלים אבל בספק דיני – למי שייכת הקרקע – לא מחליטים בצורה ברורה להביא ביכורים וגם שייקרא.

סברא אחרת מביא הקהילות יעקב: בספק במציאות מעמידין בחזקת מריה קמא כי התורה אומרת לנו שברגע שלא ברורה הבעלות – תעמיד בחזקה האחרונה שידועה לך אבל בספק דיני (ביכורים) זהו ספק הילכתי ללא קשר לסיפור שקרה – אי אפשר לפתור לפי חזקה קודמת.

סברא זו לא פותרת את בעיית הכוהנת ששם הספק הוא במציאות.

ר' שמעון שקאפ: בכל ספק ממון הולכים לקולא, לנתבע, הנתבע מוחזק בממון.

                       הרי תיתכן פה בעיה של גזל?! כלומר זהו ספק איסור ובספק איסור הולכים לחומרא?!

אולי הוא מחזיק ממון גזול?!

היסוד של ר' שמעון שקאפ: כשאומרים שפלוני גזלן הוא כי החלטתי שהממון לא שלו, כלומר רק אחרי שאני מחליט שהממון לא שלו – אני קורא לו גזלן.   לכן זהו לא ספק איסור כי הספק איסור הוא רק לאחר שהחלטתי שהוא גזלן וכאן עוד אין לנו הכרעה של מי הממון.

בספק ממון כשאני מכריע שהממון של פלוני (לפי חזקה, רוב) ברור שהמציאות לא ידועה עדיין למשל היות שהוא מריה קמא זה נשאר אצלו אבל לא אמרו לי הכרעה על המציאות אלא הכרעה דינית איך לנהוג.

יש דברים שתלויים בפסק ההלכתי מה שייכות הממון אלי – הוא שלי או לא?    ולאור זאת אכריע אם זה איסור או לא, נסתכל מה הכרענו הלכתית ואז נפסוק לפי המציאות האמיתית אם זה שלך או לא.

לגבי פדיון ספק פטר חמור – דנים האם הטלה הוא שלי או של הכהן, הכרענו (בגלל המוציא מחבירו) שהטלה שלי, לאור זאת נכנס להתעשר – בונים את הפסק של מעשר בהמה לפי פסיקה הילכתית (המציאות לא ידועה).

בביכורים – מצד חזקת מריה קמא הקרקע שייכת למוכר אני אומר לקונה העצים תביא ביכורים אע"פ שאין לך קרקע כי במציאות האמיתית הספק של מי הקרקע נשאר!

בוולדות שהתערבו – הוא מוחזק בעצמו – הספק המציאותי לא הוכרע היות שאולי אתה עבד ואולי אתה בן כוהן אבל ההכרעה הדינית היא שהם אוכלים בתרומה.

הסברא: במעשר בהמה – ההכרעה ההילכתית היא שהטלה שלך אז תשתמש ותפריש תרו"מ כי אתה נהנה מהממון הזה אע"פ שהמציאות לא ידועה.

בביכורים – התורה מצווה להביא מהפירות רק יש תנאי שהקרקע שלך, הפירות וודאי שלי והקרקע במציאות אולי שלי – אז תביא ביכורים.