ראובן הלווה סכום כסף לשמעון, הגיע זמן הפרעון שמעון טוען שאין לו להחזיר וכך הלאה, ראובן התייאש מהחוב, לאחר זמן נודע לו ששמעון זכה בפייס.
מחלוקת הקצות והמהרש"ל האם מוגדר כמחילה על החוב?
הקצות (חו"מ, סימן יב, ח): אין מחילה בחוב,
המהרש"ל: המחילה חלה כשהחליט לא לגבות ראיה: הגמ' בכתובות קד. גבי אלמנה שמתגוררת בדירת בעלה המנוח והיורשים רוצים להוציאה מהבית – והיא רוצה לגבות כתובתה אומר ר' מאיר שעד 25 שנה רשאית לתבוע מכאן ואילך – היא מוחלת, רואים שיש מחילה בחוב?!
אומר הקצות: אין מחילה בחוב רק שאחרי 25 שנה זה אומדנא דמוכח שהאדם מחל על החוב.
בנדרים ז' הגמ' מתלבטת אם יש יד לצדקה – אדם הנודר ואומר "זה יהא צדקה וזה" – האם "וזה" הוא תוספת לצדקה או לא – נקרא יד, דיבור לא גמור.
שואל ר' שמואל: מהו ספק הגמ'? הרי צדקה חלה במחשבה?! כאן אין ספק מה רצונו אלא אם הדיבור תקין לנדר!!!
עונה ר' שמואל שבצדקה לא מספיק רצון צריך גם הפרשה, עלתה בי מחשבה שאני מעוניין אבל לא הייתה מחשבה של הפרשה וכדי שזה יחול צריך בדיוק את נוסח ההפרשה! רצון לבד לא מספיק.
שואל ר' שמואל הרי תרומה ניטלת במחשבה וכן מברכים עליה?
-: בביטול חמץ זו הסתלקות מהדבר ואילו בתרומה זו מחשבה אקטיבית, מעשה.
הקצות מביא ראיה לדבר מאדם שהלך לישון בערב פסח וביקש מאישתו שתעיר אותו לפני השעה השישית שיוכל לשרוף את החמץ, האישה שכחה והוא התעורר אח"כ. אומר הקצות בזה שביקש מאישתו להעיר אותו לצורך שריפת החמץ – גילה דעתו שאינו רוצה את החמץ ולכן לא עבר על חמץ, כי רואים שכוונתו היתה להסתלק מהחמץ.
הר"ן: עם הביטול צריך גם לבער שמא לא יבטל בלב שלם.
שואל רע"א: שיגיד בדיבור אני מבטל בלב שלם?!
-: לא יעזור, כי איפה שהתורה קובעת שהסילוק ע"י הלב, מחשבה – לא יעזור מה שאגיד, העיקר זה מצב הביטול.
בתרומה חשובה המחשבה האקטיבית, בביטול חמץ זהו הסתלקות.
המהרש"ל הבין שיש להסתלק מחוב כמו ביטול חמץ.
הקצות: זה כמו תרומה, צריך לפעול בחוב, להקנות אותו.
באלמנה – שהביא המהרש"ל ראיה – היא לעולם לא אמרה שמוחלת על החוב ובכל אופן המחילה חלה – כי זהו סילוק!
הט"ז: לווה מחזיר חוב למלווה בתוסםת ריבית, לאחר זמן הלווה רוצה לתבוע את הריבית מהמלווה, אומר הש"ך אם הלווה לא תבע את המלווה בבי"ד – אין פה חוב! כלומר אם המלווה מת – הלווה לא יוכל לתבוע את היורשים.
שואלים האחרונים: הרי יש רמב"ם שלווה שנתן למלווה ריבית והמלווה מבקש מהלווה למחול והלווה הסכים – אומר הרמב"ם שהמחילה חלה, הרי לפי הט"ז אין חוב כל עוד לא תבעת בבי"ד! אז על מה הלווה מחל? הרי זהו דבר שלא בא לעולם?!
מסביר הקצות: לפי הגמ' אדם לא יכול להפריש מפרות מחוברין לפרות תלושין – אבל ההפרשה חלה כי זה בידו (גמ' קידושין), ממשיך הקצות כיוון שזה בידו לתבוע את המלווה בבי"ד והם יפסקו שחייב להחזיר – זה בידו ואינו דבר שלא בא לעולם.
ר' שמעון בשערי יושר: אדם שקידש אישה באיסורי הנאה – אינה מקודשת, שואל הרשב"א הרי אפרן מותר?! (הנשרפין – אפרן מותר), הרי היא יכולה לשרוף ואם שווה פרוטה היא מקודשת?!
-: כל מה שבידו עוזר רק למה שנמצא בעולם, הפרות מחוברין – רק צריך לתלוש אותם אבל באיסורי הנאה שצריך לשרוף אותן – זהו חפצא אחר.
שואל ר' שמואל: הקצות תירץ שחוב זה בידו כי יכול לתבוע, האם החוב קיים בעולם? התשובה לא, איפה שחל בחפץ – אדם יכול להסתלק.
הקצות למד שהמחילה בחוב עצמו, זו פעולה בחפצא – כאן אין כלום – על מה אתה מוחל?
הט"ז למד שהסילוק זה לא שאני מקנה לך אלא אני מסתלק מהחוב.
