לומדס-שיעורים וסוגיות

סיכום מהלך השעור:

א. מובא בגמ' בקידושין שרב גידל חיזר אחר קרקע לקנותה בינתיים רבי אבא קנה אותה ולאחר מכן אמר לו ר' יצחק נפחא עני המהפך בחררה מה דינו אמר לו רשע, ומכיוון שכך תבע ממנו להחזיר את הקרקע , רבי אבא לא רצה למכור אותה חזרה לרב גידל כיון שאין בזה סימן ברכה ולעומת זאת רב גידל לא רצה לקבלה במתנה ולכן הוא הפקיר אותה לרבנן שהשתמשו בה.

מס' דקדודים שיש להעיר מלשון הגמ' ורש"י:

-לשון 'מהפך' שטבעו חכמים צ"ב לכא' היינו מצפים שיהיה כתוב שאדם שעומד ליטול משהו ואז אחר בא וחוטף לו זהו דין 'עני המהפך בחררה' וכדוג' משל הצב והארנב שהארנב חוטף מן הצב אך לשון 'מהפך' צ"ב.

– צריך להבין מדוע הגמ' אומרת 'נקרא רשע' הרי רשע זה דין עם נפק"מ שמותר להכריז עליו ברבים לנדות אותו וכו' והרי כל חטאו היה שעבר על 'ועשית הישר והטוב' כפי שמבאר הר"ן[תחילת מקור מס' 3] שזהו המחייב שלא ליטול מהמחזר אחר דבר.

– עוד צ"ב מדוע בשעה שר' יצחק נפחא אומר את המשל לרב גידל של עני המהפך בחררה הוא שואל אותו 'עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה מהו' לכא' היה צריך לשאול אותו את עצם השאלה ההלכתית האם מותר לחטוף למשהו דבר שמחזר אחריו אך הוא שאל בלשון של בשיעבד אחר שאדם עושה זאת מה דינו וצ"ב

– רד"ה 'עני המהפך בחררה'- כותב ב' אופנים או מחזר אחריה לזכות בה מן ההפקר או שיתננה לו בעל הבית . הרא"ש מדגיש על החלק השני ברש"י 'לפעמים', הרי שרש"י מאד מרחיב את החיוב לא רק באופן שודאי אדם יכול לזכות בדבר כגון מהפקר או שנותן מחיר שהמוכר רוצה בזה אלא מדובר גם על פועל של בעלך הבית שלפעמים בעל הבית נותן לו מתנות ולכן אדם אחר לא יכול לבוא באמצע, הרי שבמקרה זה אין כל ודאות שהחפץ היה מגיע לידי העני המחזר.

– עוד צ"ב מדוע המשל שאומרים לרבי אבא שונה מהמהעשה שלו שכן אצלו הוא חטף הקרקע לרב גידל ואילו כששואלים אותו שואלים מ'עני מהפך בחררה' ומי אמר שהדין שווה אף כשלא מדובר בעני.

– רד"ה 'נקרא רשע'- שיורד עמו לחיי חבירו, לכא' היה צריך להיות שירד בלשון עבר כשהוא חטף לו, מדוע רש"י כותב לשון הווה יורד עמו לחיי חבירו.

ב. שיטת ר"ת בש"ס שכאשר איתא בגמ' 'רשע' הכוונה היא שעל אותו אחד יש חיוב השבה. הריטב"א [מקור מס' 4] וכן הרמב"ן והנימוקי יוסף, מתקיפים את שיטת ר"ת מסוגייתנו, הם שואלים שאילו היה חיוב על רב גידל להשיב את הדבר, ואצלנו בסוגיא הכוונה היא להשיב את רב גידל לאותה הנק' שבה הוא היה, זכות לקנות את הקרקע בדמיה, לא היה רבי אבא יכול להישמט מהחיוב הזה בטענה ש'לא מסמנא מילתא'- שזה לא טוב למזל שלו, אלא היה מוכרח למכור לו בדמיה, ואע"פ שהוא הסכים לתת במתנה מ"מ מצד חיובי 'עבד לווה לאיש מלוה' היה יכול רב גידל לכפות אותו שלא לתת לוזאת במתנה אלא במכר, מכך שרב גידל יכול לטעון טענתו מוכיחים כנגד ר"ת שאין חיוב השבה אע"פ שנקרא רשע, וצריך ליישב את שיטת ר"ת [במיוחד שלשון הגמ' 'השתא נמי ניהדריה למר', מורה בפשטות כדברי ר"ת שאין כאן איזה חיוב השבה חיצוני מצד לפנים משורת הדין אלא אותו החיוב של נקרא רשע ג"כ זוקק את החזרת הדבר].

ג. בתחילת פרק שלישי בקידושין, קצת לפני סוגיית 'עני המהפך בחררה', איתא במשנה שאם אדם שולח חבירו לקדש לו אשה והלך השליח וקדשה לעצמו מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות,

השו"ע [מקור מס' 8] מצטט את דברי הגמ' כצורתם, אך הרמב"ם [מקור מס' 7] מחבר את דין זה לסוגיית 'עני המהפך בחררה' המוזכרת בהמשך הגמ' וקורא בפשטות גם לשליח בשם 'רשע' וצ"ב מניין חיבר זאת הרמב"ם לסוגיית 'עני המהפך בחררה'.

ניתן לתלות את מח' הרמב"ם והשו"ע במח' הראשונים האם נאמר 'עני המהפך בחררה' אף בהפקר, רש"י סבר שאף בהפקר נאמר 'עני המהפך' לעומת זאת תוס' סובר שבמקום שלאחרים אין אפשרות לקבל את אותו הדבר שמקום אחר כדוג' הפקר בכך לא נאמר דין 'עני המהפך בחררה' לפי זה השו"ע כשיטת התוס' ולכן בקידושי אשה שבהם לא ניתן למצוא את אותה הסחורה במקום אחר לא נאמר דין 'עני המהפך' ואילו הרמב"ם סבר כרש"י ולכן הגדיר גם בקידושי אשה 'עני המהפך'.

ד. אלא שבעיקר דברי הרמב"ם צ"ב, הרי המשלח את חבירו לקדש את האשה, המשלח לא טרח כלל בקידושיה ומדוע להגדיר אותו כמהפך בחררה, ויותר מזה מבואר בגמ' שם שהמשנה כתבה 'האומר לחבירו צא וקדש לי אשה ' ולא האומר ל שלוחו, כי רצתה לרמוז שאפי' שלא אמר לו מיד ללכת אלא אם רק יזדמן לו להיות שם, א"כ צ"ב מדוע להגדיר אותו כמהפך בחררה.

הנודע ביהודה, נשאל על ראובן ששלח את שמעון לקדש לו אשה ושמעון רימה אותו וקידשה לעצמו אך לא בגופו אלא ע"י ששלח את לוי לקדשה לו, ונשאל הנוב"י האם מקודשת לשמעון או שמא נאמר שהשליחות לא פעלה כיון שלוי הוא שליח לדבר עבירה ולכן שמעון לא הצליח לקדש אותה,

הנודע ביהודה השיב שודאי שהשליחות חלה ויתרה מכך אין בעצם השליחות שום מעשה רמאות כיוון שמה שאמרה הגמ' שהשליח לא עשה כדין זה דווקא העובדה שחזר בו משליחותו אך לעניין זה שקידשה לעצמו אין שום פסול מכיוון שהמשלח כלל לא טרח בה ואף אנו לא יודעים שהיא היתה מתרצית להתקדש לו, ומה שכתב הרמב"ם עליו שהוא 'רשע' נדחק הנוב"י  לבאר שאין זה כלל בגלל סוגיית 'עני מהפך בחררה' והרמב"ם כתב 'רשע' כי גם דברי הגמ' על השליח 'שנהג בו מנהג רמאות' נחשב לאותו דבר רמאי זהו רשע.

אך ודאי שבפשוטו אין זו כוונת הרמב"ם.

ה. נראה לבאר מהלך בכל סוגיית 'עני המהפך בחררה':

יע' במרדכי [מקור מס' 5] שכותב שרק כאשר המחזר אחר החררה סיכם עם המוכר על מחיר רק אז שייך הדין של 'עני המהפך' אך לפני כן לא שייך, בפשטות היינו אומרים משום שזה שלב מאד ראשוני ומי אמר שעומד לקבל החפץ, אך המרדכי מנמק שמשום תקנת המוכר שאם מהרגע הראשון היינו נועלים את ההליך ונותנים רק לראשון האפשרות להתמחר הרי שהיינו מפסידים את המוכר, משמע מדברי המרדכי שבאופן עקרוני מהרגע הראשון שאדם מתחיל בהליך ניסיון של קניה היה ראוי שיחול 'עני המהפך בחררה' ורק משום תקנת המוכר לא חל,

 [נפק"מ למונית שמשהו עוקף את חבירו בכמה מטרים שלמרות שלא חתמו על חוזה עם הנהג מונית יש כאן דין 'עני המהפך' מכיוון שכאן אין הפסד למוכר שכן המחיר קצוב].

הרי שמהרגע הראשון שאדם מתחיל להתעסק עם נכס מסויים מדין 'הישר והטוב' אומר הר"ן כל יתר האנשים צריכים לאפשר לו למצות את ההליך, ולא מדין שדומה לגזילה או למעשה חטיפה, שכן אין כל ודאות שהדבר יצא לפועל אך מצווים לתת לו למצות את העניין.

כשלב שני אם לאחר שאדם לקח את החפץ באמצע ההליך ונמצא שאותו עני באמת רצה בזה אז מגיע השלב השני שיונק את כוחו מהשלב הראשון, מכיוון שמדין 'הישר והטוב' היה לאותו אדם מסלול להגיע אל הדבר שכן מצווים לתת לו גישה ישירה לדבר, הרי שמעתה נמצא שזה שלקח את החפץ חוצץ ומפסיק בין העני לבין חיותו שכן הוא המחיצה היחידה שמפרידה בין העני לבין הדבר, ממש כלשון הגמ' בב"ב 'קא פסיק ליה לחייותאי', את השלב השני הזה מגדיר רש"י יורד עמו לחייו כיוון שכרגע הוא חוצץ בינו לבין חיותו. [1]

ו. בכך נראה ליישב כל הקושיות והדיוקים שהעלנו:

1. חז"ל קוראים לזה עני 'המהפך' מכיוון שבדיוק באו להדגיש שהמחייב של 'ועשית הישר והטוב' הוא לא מצד כעין חטיפה ולקיחה משהו שכבר ניתן לראות כשייך לאחר, אלא פשוט אנו מצווים לתת לאדם למצות את ההליך ולכן אפי' שהוא רק 'מהפך' מעביר את הלחמניה מצד לצד כדי לבחון האם הוא חפץ בה וכלל לא בטוח שירצה בה אפי' הכי מצווים שלא לקחת ממנו.

2. הגמ' שאלה 'עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה מהו' משום שברגע החטיפה עדין אין מחייב של 'רשע' כל המחייב של רשע הוא דווקא אם ימצא שלאחר הלקיחה ימצא שבאמת העני רצה אותה ורק אז הוא נחשב ע"פ רש"י 'יורד עמו לחייו'- בהווה.

3. הגמ' במשל דברה דווקא על עני, כיון שסוברים הראשונים שעני המהפך הוי דווקא בעני ובקרקעות כיוון שזה דבר שקשה להשגה לכל אחד כל אחד נחשב לעניין זה כעני ולכן המשל בא לחדד לו שלעניין קרקע רב גידל נחשב ממש כעני. [במשל המונית שהובא לעיל, הרי שאף שלא יקרא רשע כי לעניין זה המחזר אינו עני אך ודאי שהוא עובר על השלחב הראשון של 'ועשית הישר והטוב'.  

4. ר"ת מיושב, כיון שאין חיוב על הנוטל להחזיר את הדבר לידי המחזר אלא חיובו הוא פשוט לא להיות 'חוצץ' בין העני לבין חיותו זה יכול להתקיים גם בעצם העובדה שהוא מסתלק מהנכס, אך אין כאן חיוב של השבה להביא הת המחזר בדיוק למצב שהיה בו אפשרות לרכוש, אלא אני פשוט צריך לסלק המחיצה בינו לבין חיותו שאני הצבתי.

5. ניתן ליישב את דברי הרמב"ם, יכול להיות שאדם אחר שיקדש את האשה לא יוגדר כ'עני המהפך בחררה' אך השליח עצמו הרי שהתחייב שאם יראה את האשה יקדש למשלח נמצא שכרגע הוא מצד הישר והטוב או מצד שאין שליח חוזר בו יכול כאשר רואה את האשה להביא את המשלח למסלול לקדש את האשה וכעת בכך שמקדשה לעצמו הוא חוצץ בינו לבין חיותו של המשלח וכעת הוא 'עני המהפך בחררה' כיוון שע"פ הישר והטוב היה למשלח גישה לאשה כיון שהשליח כשראה האשה היה אמור לקדשה לו. ודברי הרמב"ם מיושבים נפלא!

ז. יע' בתשובת האגרות משה, שם דן בשאלה האם מותר לנסות לשדך אשה שכבר משתדכת עם אחר.

[בקטע שלא נמצא בדף מקורות]- רוצה לומר שאם עוד לא סיכמו את התנאים באופן מוחלט אז ודאי שאפשר כדברי המרדכי שמשום תקנת מוכר וכאן ודאי שיש תקנת האשה שאולי כרגע יש משהו יותר טוב בשבילה, עוד אומר שלשיטת התוס' שבהפקר אין דין 'עני המהפך' אז ודאי שאף אם סיכמו את התנאים עדיין ניתן לנסות לשדכה כיוון שאשה כזו השני לא ימצא ולכן מותר לו לנסות לשדכה.

בהמשך הדברים אומר מהלך כעין מה שאמרנו, הוא מסביר שאף לשיטות האומרות שבהפקר אין 'עני המהפך' ניתן לומר שהרמב"ם שעוסק בשליח הרמאי שם זה נחשב ל'עני המהפך' מכיוון שכל מה שתמיד מותר לשני בהפקר כי הוא יפסיד שלא ימצא אחר ומשום הפסדו מותר לו לעקוף את הראשון אך שליח שכבר אסור לו לחזור משליחותו, ממי' כבר לא נחשב שמפסיד מכך שלא יכול לקדשה וא"כ כרגע כשהוא מקדשה לעצמו נחשב 'רשע' המהפך בחררה.

רק שהאגרות משה לא באר מדוע ללא הפסד של אחרים יש איסור מיד להיכנס לנעלי הראשון הרי כלל לא טרח , על כך הסברנו שיש עניין לאפשר לו למצות את ההליך וממי' אחרי שכבר יש לו מסלול וגישה לעניין מי שלוקח זאת ממנו חוצץ בינו לחיותו ונקרא רשע.

מעניין לעיין בכל תשובת האגרות משה!