בישול דבר המתכלה בשבת ואיסור בישול בשר וחלב

בישול דבר המתכלה לגבי שבת ואיסור בישול בשר בחלב

המדליק נר בשבת, האם עובר גם משום איסור בישול מצד השמן שמתבשל * ראיות לחילוק של החתם סופר בין איסור בישול בשבת לאיסור בישול בשר בחלב * שיטת הברוך טעם שאף בבשר בחלב האיסור הוא לפי התוצאה, וראיה לדבריו * לפי החת"ס והמשנה ברורה למה אין מקפידים בשרפת חמץ שלא לשרוף בשר וחלב יחד * דברי החתם סופר והמשנה ברורה לא נאמרו כשעושה את הבישול כדי לקלקל את הבשר בחלב * בגד שנרטב בשבת, האם מותר לקרבו לתנור כדי שיתייבש * סיכום הדינים העולים

המדליק נר בשבת, האם עובר גם משום איסור בישול מצד השמן שמתבשל

נפתח היום בשאלה שדנים בה גדולי האחרונים. אדם שמדליק בשבת נר של שמן שחייב משום מבעיר, האם ניתן לחייבו גם משום מבשל, שהרי כשמגיע השמן לשלהבת, הוא מגיע לדרגת חום של בישול. שאלה זו נוגעת גם לענין חיוב שבת וגם לגבי איסור בישול בשר בחלב באופן שמדליק נר בלול משומן וחמאה, האם עובר על איסור בישול בשר בחלב שהרי השומן והחמאה מתבשלים יחד על ידי חום השלהבת.

בשאלה זו דן החתם סופר (יו"ד צב) והכריע שיש חילוק בזה בין איסור בישול בשבת לאיסור בישול בשר בחלב. לגבי שבת לא יעבור משום מבשל, מאחר והשמן שבנר מתנדף על ידי תהליך בישול זה, ולא נשאר ממנו מאומה; ואילו לגבי איסור בישול בשר בחלב עובר גם בזה. ובטעם החילוק כתב, שאיסורי שבת נמדדים לפי התוצאה, ולא לפי המעשה עצמו. ולכן, אף שיש כאן מעשה של בישול, מאחר ואין תוצאה שהרי השמן מתנדף, אינו עובר משום מבשל. לעומת זאת באיסור בשר בחלב האיסור הוא מצד עצם הבישול, ולא מצד התוצאה, ולכן גם באופן זה שהכל מתנדף, ולא נשאר לו בשר מבושל בחלב, אסור.

ביסוד זה שבשבת האיסור נמדד לפי התוצאה, משתמשים כמה אחרונים להתיר הנחת חלה קפואה על המיחם בשבת, למרות שיש עליה גלידי כפור שיתאדו על ידי החום. וביארו שלא עובר בזה על איסור בישול מאחר ולא מגיע לתוצאה של מים מבושלים, שהרי הכפור מתאדה מיד עם בישולו.

וכדברי החתם סופר לגבי בשר בחלב שיש איסור גם כשאין תוצאה – כן כתב המשנה ברורה (רסד ס"ק יד) שלכתחילה יש להזהר שלא להדליק נר בשומן של בהמה, כי לפעמים נשאר שם מעט שומן אחרי שהנר כבה, ובפעם הבאה ייתן שם חמאה וידליק, ויעבור על איסור בישול בשר בחלב.

ראיות לחילוק של החתם סופר בין איסור בישול בשבת לאיסור בישול בשר בחלב

ואמנם החתם סופר לא הביא מקור לדבריו, אבל ננסה להביא לזה ראיות.

ישנו דין ברור לגבי שבת שאין בישול אחר בישול. לדוגמא, אדם לוקח קדרה ובה תפוחי אדמה מבושלים ומניח אותה על גבי האש אינו עובר בזה משום איסור בישול, מאחר והם כבר מבושלים ואין בישול אחר בישול. לעומת זאת לגבי איסור בישול בשר בחלב נחלקו האחרונים האם יש איסור בישול בדבר שכבר מבושל. הפרי מגדים (שפתי דעת פז, ב) כותב שיש בזה איסור בישול. ובשערי דורא (המובא בהגהות רבי עקיבא איגר על השו"ע יו"ד פא, ז) כתב שאין בזה איסור בישול.

ונבוא לשאול – להשיטות שיש בזה איסור בישול, מה ההבדל בין איסור בישול בשר בחלב לאיסור בישול בשבת שהוא דין מוסכם שאין בישול אחר בישול.

ולפי דבריו של החתם סופר מבואר החילוק היטב. לגבי בשר בחלב האיסור הוא בעצם מעשה הבישול, ולכן אף שהבשר בחלב כבר מבושל, עובר על האיסור[ שהרי עושה בו שוב פעולה של בישול. לעומת זאת לגבי איסור בישול בשבת – האיסור נמדד לפי התוצאה, לכן מאחר ובדבר המבושל לא ניכרת התוצאה של הבישול השני, שהרי כבר היה מבושל עוד קודם, לא עובר על איסור בישול.

הרי לנו ראיה מעצם הנידון שדנו בו גדולי עולם – האם בבשר בחלב יש איסור בישול אחרי בישול, ויש פוסקים שיש איסור, למרות שבשבת הוא דין פשוט שאין בישול אחר בישול – שיש חילוק מהותי בין איסור בישול בשבת לאיסור בישול בשר בחלב, והחילוק יהיה כדברי החתם סופר.

ונביא לכך ראיה נוספת. המבשל בשבת שיעורו בכגרוגרת. מה יהיה הדין במי שבמבשל בשבת בבוקר חצי גרוגרת ובשבת בצהרים חצי גרוגרת, האם מצטרפים שני החצאים לשיעור לחייבו משום מבשל?

ונקדים, שלגבי איסור אכילה ששיעורו בכזית מובא שאם אוכל חצי כזית ולאחר מכן עוד חצי כזית – אם אכלן בתוך כדי שיעור אכילת פרס – חצי ככר – מצטרפים, ונחשבת אכילתו לאכילה אחת של כזית. היינו שיש שיעור שנקרא שיעור אכילה, וכל מה שאוכל בתוך אותו השיעור מצטרף. נשאלת השאלה מה הדין לגבי מלאכות שבת – כשעושה מלאכה בחצי שיעור, ולאחר זמן עושה אותה מלאכה בחצי שיעור נוסף – האם ישנו דבר שיוכל לצרף את שני החצאים ולהחשיבו למעשה מלאכה בשיעור שלם.

הגמרא במסכת שבת (פ, א) מביאה דין זה לגבי איסור הוצאה בשבת. שאם אדם הוציא חצי גרוגרת בבוקר וחצי גרוגרת בצהריים, אם כשהוציא את החצי השני, עדיין החצי הראשון קיים – מצטרפים, ועובר על איסור הוצאה. וכותב הפרי מגדים (פתיחה להלכות שבת) בביאור דין זה, שמאחר ואיסור הוצאה הוא לא בעצם המעשה, אלא בתוצאה של המעשה, כל שיש כאן תוצאה של שיעור שלם עובר על איסור הוצאה אף שנעשה בשני חצאים בזמנים נפרדים.

והיינו שאם היה האיסור בעצם המעשה – לא היה מה שיצרף את שני החצאים, שהרי עצם המעשה נעשה כל פעם רק בחצי, ומה שהחצאים עדיין קיימים לא היה מועיל לזה, שהרי אינם יכולים להוות צירוף לגוף האיסור שהוא בעצם המעשה, ולא בתוצאה. אבל מאחר ואיסור שבת נמדד לפי התוצאה, ניתן לצרף שני חצאי שיעורים אם התוצאה עדיין קיימת ויש בה יחד כדי שיעור שלם.

ומוסיף הפרי מגדים שכך יהיה הדין לגבי כל איסורי שבת, שמאחר והאיסור הוא בתוצאה, המודד לצירופם של האיסורים אף הוא יהיה בתוצאה, וכל שהתוצאה קיימת באופן של שיעור שלם חייב. ולכן אם בישל חצי כזית ולאחר מכן בישל חצי כזית נוסף – אם כשבישל השני, עדיין היה קיים הראשון, מצטרפים שני החצאים לשיעור.

אמנם לגבי שיעור איסור בישול בשר בחלב כתב הרמב"ם (מאכלות אסורות ט, א) "ומי שיבשל משניהם כזית כאחד לוקה" – הרי שרק אם יבשל כזית כאחד לוקה, אך אם בישל חצי כזית ועוד חצי כזית, אין החצאים מצטרפים, אפילו אם הם עדיין קיימים.

מוכרח מהדברים שאיסור בישול בשר בחלב שונה מאיסור בישול בשבת, והחילוק הוא כפי דברי החתם סופר שבשבת האיסור הוא בתוצאה, ואילו איסור בישול בשר בחלב הוא בעצם מעשה הבישול.

שיטת הברוך טעם שאף בבשר בחלב האיסור הוא לפי התוצאה, וראיה לדבריו

בא הברוך טעם (שער הואיל ומתוך, דין ג, ד"ה ולכאורה) וחולק, וכותב שגם לגבי איסור בשר בחלב האיסור הוא לפי התוצאה, ואם ידליק שומן בשר עם חמאה בתוך נר, לא יעבור על איסור בישול בשר בחלב, מאחר והבשר בחלב מתנדף וכלה מן העולם על ידי בישולו.

ונביא ראיה עצומה לדברי הברוך טעם. הגמרא במסכת תמורה (לד, א) אומרת שישנם איסורי הנאה שדינם הוא שצריכים קבורה, וישנם איסורי הנאה שצריכים שרפה. בשר בחלב הוא מהנקברים, ואיסור כלאי הכרם הוא מהנשרפים. ואומר רבי יהודה שאף שבשר בחלב הוא מהנקברים, אם רוצה יכול לשורפו.

ונשאלת השאלה, איך יכול לשרוף בשר בחלב, והרי בשעת השרפה יעבור על איסור בישול. ואין לומר שההיתר הוא משום שאין בישול אחר בישול אף בבשר בחלב וכמו לגבי שבת, שהרי אף שאין בישול אחר בישול, יש צליה אחר בישול, ודבר שנתבשל אם צולהו בשבת עובר על איסור בישול, וכששורף בשר בחלב – הרי בזה מעשה צליה שאסור אף בדבר שכבר מבושל; ואם כן, איך מתיר רבי יהודה לשרוף בשר בחלב?

מוכרח כדברי הברוך טעם – שמאחר ומעשה השרפה מכלה את הבשר בחלב, ולא תהיה כאן תוצאה של בשר מבושל בחלב, לא עובר על איסור בישול בשר בחלב.

אלא שמכאן תעלה קושיה עצומה על שיטת החתם סופר והמשנה ברורה שאיסור בישול בשר בחלב הוא גם כשהם מתכלים, שלכאורה זה נסתר מדברי הגמרא שמותר לשרוף בשר בחלב.

לפי החת"ס והמשנה ברורה למה אין מקפידים בשרפת חמץ שלא לשרוף בשר וחלב יחד

ונבוא לשאול שאלה נוספת. מקובל במחוזותינו שעושים שריפת חמץ ציבורית – עושים מדורה גדולה, וכל אחד מהשכנים מביא את חמצו ומשליך לתוכה. מעתה נבוא ונשאל, למה לא חוששים שאחד יביא חמץ חלבי ואחד יביא חמץ בשרי ויפלו בתוך המדורה זה על גבי זה ויתבשלו יחד, ויעברו על איסור בישול בשר בחלב [ואכן שמעתי שרבי שריה דבליצקי זצ"ל היה מקפיד מחמת חשש זה לשרוף את חמצו במדורה שעשה לעצמו]

כמו כן נשאל, פעמים נשפך לילד שוקו חלבי על החולצה, ומכניסים אותה לתוך מכונת כביסה כשלאותה המכונה מכניסים גם חולצה שנשפך עליה מרק בשרי. למה לא חוששים לאיסור בישול בשר בחלב, שהרי המכונה מרתיחה את הכביסה ומביאה אותה לרמה של בישול. ולא שמענו מי שמקפיד בזה.

[והייתי מביא ראיה גם מאלו ששורפים פחי אשפה בהפגנות למרות שזה כמעט ודאי שיש בתוך הפך גם בשר וגם חלב…]

ואמנם לפי הברוך טעם מובן שאין בזה חשש איסור בישול בשר בחלב, שהרי הבשר בחלב מתכלה על ידי פעולת השרפה. אבל להחתם סופר והמשנה ברורה שגם כשהבשר בחלב מתכלה על ידי הבישול עוברים על איסור בישול בשר בחלב, למה לא מקפידים בדברים הנ"ל משום חשש איסור בישול בשר בחלב.

דברי החתם סופר והמשנה ברורה לא נאמרו כשעושה את הבישול כדי לקלקל את הבשר בחלב

ועל כן נראה לי לחדש שאף לפי החתם סופר והמשנה ברורה, מותר לשרוף חמץ למרות שיש שם בשר בחלב וכן במקרים שהזכרנו, ואין זה שייך למה שאסרו להדליק נר שמעורב בו שומן בשר וחמאה. ואמנם מקובל לומר שיש מחלוקת בין הברוך טעם והחתם סופר והמשנה ברורה בנידון זה, אך נראה לומר שאין ביניהם מחלוקת – ותקשיבו היטב לחילוק.

כשאדם שורף בשר שהתבשל בחלב במקום לקוברו, וכן כששורף בשר בחלב בשרפת חמץ, המטרה שלו היא לקלקל את הדבר ולהשמידו. לעומת זאת כשאדם מדליק נר שיש בו שומן בשר וחמאה, אין מטרתו לקלקל את הבשר בחלב, אלא מטרתו להביאם לידי תכליתם – להדליק בהם את הנר. פעולה זו אינה נחשבת למעשה קלקול בבשר בחלב, אלא אדרבה היא פעולה של תיקון.

ונראה שכל דברי החתם סופר והמשנה ברורה נאמרו דווקא באופן זה – שעושה פעולה של תיקון. בזה בא חידושם שגם באופן שהבשר בחלב מתנדף על ידי הבישול, ולא תהא כאן תוצאה של בשר מבושל בחלב – עובר על איסור בישול, כי האיסור הוא בעצם מעשה הבישול.

אבל באופן שעושה מעשה של קלקול, וכמו באופן שדיברה הגמרא ששורף את הבשר במקום לקוברו, בזה אף החתם סופר והמשנה ברורה מודים שאין איסור בישול בשר בחלב. כי בישול עניינו הוא מעשה של תיקון, ולא מעשה של קלקול. ממילא אין קושיה על דבריהם מהגמרא הנזכרת.

זו הסיבה שלא מקפידים בשרפת חמץ על שרפה של בשר עם חלב, וכן בכביסה לכבס בגד שהתלכלך החלב עם בגד שהתלכלך בבשר. ומצאתי סברא דומה לחילוק זה בדברי הגרש"ז אויערבך ובזה נסיים.

בגד שנרטב בשבת, האם מותר לקרבו לתנור כדי שיתייבש

אדם שנרטבו בגדיו בשבת וניגש לתנור כדי לייבשם – כותב המשנה ברורה (שא, קסט) בשם המגן אברהם שאסור לו להתקרב לתנור למקום שיכולים המים שעליו להגיע לחום של יד סולדת בו, כי יעבור בזה משום מבשל ומשום מלבן – שעל ידי שיתאדו המים יתלבן הבגד.

ושאלו את הגרש"ז אויערבך (שש"כ טו, הערה לב) למה מדליק נר אינו עובר משום בישול, ומה בין זה למקרב בגד רטוב לתנור שהמשנה ברורה פוסק לאיסור למרות שהמים היוצאים מהבגד מתנדפים, ואין תוצאה של מים מבושלים.

וענה הגרש"ז מעין התשובה שאמרנו עכשיו. בישול השמן שבנר הינו בלי שום תועלת. לעומת זאת כאן על ידי שהמים מתנדפים יש תועלת שבכך הבגד מתלבן. באופן כזה דווקא פוסק המשנה ברורה שיש איסור מבשל למרות שהמים מתנדפים.

סיכום הדינים העולים

לסיכום: המבשל בדבר הכלה ומתנדף על ידי בישולו – לגבי שבת, ולגבי בישול בשר בחלב, יש בזה כמה חילוקי דינים:

• החתם סופר מחלק בין איסור בישול בשבת שהחיוב הוא על התוצאה, ולא ניתן לחייב משום מבשל כשהשמן המתבשל מתכלה; לאיסור בישול בשר בחלב שהחיוב הוא על עצם הבישול, ולכן גם כשהשומן עם החמאה מתכלים יש איסור בעצם הבישול. וכן היא דעת המשנה ברורה.
• מה שכתבו החתם סופר והמשנה ברורה שלגבי בשר בחלב יהיה חייב כי האיסור הוא עצם הבישול – זה רק באופן שפעולת הבישול באה לשם תיקון. אבל כשהמטרה היא לקלקל, לבער את הבשר בחלב מהעולם, בזה אין איסור בישול, כי אי אפשר להגדיר את פעולת הקלקול כפעולת בישול. וזו שיטתו של הברוך טעם.
• אף בשבת שהאיסור הוא על התוצאה, כתב המשנה ברורה שאם הבגד מתלבן על ידי הבישול, ניתן לחייבו אף על הבישול למרות שהמאכל המתבשל עצמו כבר אינו, כי נחשב שעדיין יש את תוצאת הבישול, שהרי הבגד שהתלבן קיים. ואין זה דומה למדליק בנר של שמן שכשכלה השמן לא נשאר מאומה מהבישול.