חיוב נשים בקריאת מגילה-ר יעקב קופר - לומדס-שיעורים וסוגיות

בס"ד 23/2/2026

חיוב נשים בקריאת מגילה – הרב יעקב קופר

השיעור עוסק בחיובו של קטן בקריאת מגילה ובשאלה האם הוא יכול להוציא גדולים ידי חובה. הבסיס לדיון הוא המשנה במסכת מגילה (דף יט), הקובעת: "הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן". המשנה מציינת כי רבי יהודה מכשיר בקטן. בשיעור מוסבר כי לפי חז"ל "חרש" הוא בדרך כלל חרש-אילם שאינו בר דעת, אך כאן הכוונה למי שמדבר ורק אינו שומע היטב.

שיטת תנא קמא וה"טורי אבן"

השאלה המרכזית היא מדוע תנא קמא פוסל קטן, הרי לכאורה מדובר בקטן שהגיע לחינוך (חיובו מדרבנן) ומצוות מגילה עצמה היא מדרבנן.

ה"טורי אבן": מובא כשיטה חריגה הסוברת שמגילת אסתר היא כ"דברי קבלה" ולכן דינה כדאורייתא. לפי זה, ברור מדוע קטן (שחיובו רק מדרבנן) לא יכול להוציא גדול שחייב מהתורה (לשיטתו). עם זאת, שאר הראשונים אינם מקבלים זאת וסוברים שגם המגילה היא מדרבנן.

שיטת תוספות: "תרי דרבנן" מול "חד דרבנן"

תוספות מתמודד עם הקושי: אם שניהם חייבים מדרבנן, מדוע שהקטן לא יוציא את הגדול?.

היסוד של תוספות: תוספות מחדש שיש הבדל ברמת החיוב. הקטן הוא "תרי דרבנן" (שני דרבנן) – גם כי המצווה היא מדרבנן וגם כי הוא קטן שחיובו מדין חינוך. הגדול הוא רק "חד דרבנן" (דרבנן אחד) כי הוא בר-חיוב מהתורה בשאר מצוות. לכן, "תרי דרבנן" לא יכול להוציא "חד דרבנן".
השוואה לברכת המזון: בברכת המזון (מסכת ברכות), הגמרא אומרת שבן מברך לאביו ומוציאו ידי חובה כשאביו אכל רק כזית או כביצה (שאז חיוב האב הוא מדרבנן). תוספות מסביר זאת בכך שמדובר במקרה שהקטן אכל כדי שביעה (שאז הוא "חד דרבנן" מצד קטנותו בלבד), ולכן הוא יכול להוציא את אביו שהוא גם "חד דרבנן".

שיטת הרמב"ם וה"מגן אברהם"

הרמב"ם: בהלכות ברכות, הרמב"ם פוסק שבן מוציא את אביו שלא שבע, מבלי לציין שהקטן חייב לאכול כדי שביעה. מכאן נראה שהרמב"ם חולק על תוספות וסובר ש"תרי דרבנן" כן מוציא "חד דרבנן".
המגן אברהם: מנסה ליישב את הרמב"ם עם שיטת תוספות דרך מושג הפוטנציאל. בברכת המזון לקטן יש פוטנציאל לאכול כדי שביעה ולהגיע לחיוב גבוה יותר, לכן הוא נחשב באותה רמה של האב. במגילה, לקטן אין שום דרך להגיע לחיוב דאורייתא, ולכן שם גם הרמב"ם יודה שאינו מוציא גדול.

שיטת הרשב"א: חינוך מול חיוב עצמי

הרשב"א מציע הסבר אחר: מצוות חינוך היא ביסודה חלשה יותר מחיוב דרבנן רגיל המוטל על גדול. הסיבה שבברכת המזון קטן מוציא היא שחיוב הגדול שאכל פחות מכדי שביעה הוא גם סוג של "הרגל" וגדר, ולכן הם דומים ברמתם.

סוגיית הערבות: רבי עקיבא איגר מול החזון איש

הדיון עובר למסלול של "ערבות" (כל ישראל ערבים זה בזה), המאפשר לאדם להוציא אחר גם אם הוא עצמו כבר יצא ידי חובה.

קושיית רבי עקיבא איגר: אם יש דין ערבות, מדוע רמת החיוב העכשווית (תרי דרבנן) משנה? הרי בערבות אנו מסתכלים על השייכות הכללית למצווה. כמו שגדול שחייב מדרבנן מוציא גדול שחייב מדאורייתא בברכת המזון מדין ערבות, כך גם קטן שאכל רק כזית צריך להוציא גדול.
תשובת החזון איש: החזון איש טוען שבדעת תוספות "בקטן לא תיקנו חכמים ערבות". הקטן יכול להוציא אחרים רק מכוח חיובו העצמי ("שומע כעונה") ולא מכוח דין ערבות.

חיוב נשים ודין ערבות

בסיום השיעור מוזכרת שיטת הראש (במסכת ברכות) הסובר שאין ערבות לנשים.

הנודע ביהודה (דגול מרבבה): לומד מהראש שאישה אינה יכולה להוציא גברים מדין ערבות אם רמת חיובם שונה. הוא מסתפק האם איש (שיש לו ערבות) יכול להוציא אישה בקידוש אם הוא כבר התפלל ערבית (וחיובו כעת רק מדרבנן) והיא עדיין חייבת מדאורייתא.
רבי עקיבא איגר: חולק על הנודע ביהודה וטוען שגם לנשים יש ערבות, אלא שהן ערבות רק במצוות שהן עצמן מחויבות בהן. הוא מוכיח זאת ממקרים בהם נשים הוציאו אחרים ידי חובה.