שבועות-תספרו 50 יום – עו"ד ישראל פוקס

בס"ד                                                                                                                                                                              18/5/2026 

שבועות-תספרו 50 יום-עו"ד ישראל פוקס

 

השיעור עוסק במהותו של חג השבועות דרך המצווה של ספירת העומר, תוך בחינת המתח שבין ספירת 49 ימים לבין הציון של "50 יום" המופיע בפסוקים, והשלכותיהם ההלכתיות על זמן כניסת החג.

להלן סיכום המהלכים המרכזיים בשיעור בסדר לוגי:

1. המקורות המקראיים והסתירה הפנימית

השיעור נפתח בהצגת שלושה פסוקים מרכזיים העוסקים בספירה:

• פרשת אמור (פסוק טו): "וספרתם לכם… שבע שבתות תמימות תהיינה" (49 יום).
• פרשת אמור (פסוק טז): "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום".
• פרשת ראה: "שבעה שבועות תספור לך".

השאלה שהתעוררה: האם סופרים 49 יום או 50 יום? ואם סופרים 49, מדוע התורה מציינת את המספר 50?.

2. הדין ההלכתי: איחור תפילת ערבית וקידוש

השולחן ערוך והמשנה ברורה פוסקים שבליל שבועות מאחרים להתפלל ערבית ולעשות קידוש עד צאת הכוכבים.

• הטעם (לפי הט"ז והמגן אברהם): הדין של "תמימות". כדי ש-49 ימי הספירה יהיו שלמים ("תמימות תהיינה"), אי אפשר לקבל את החג מוקדם (תוספת יום טוב), שכן קבלת החג "חותרת" לתוך היום ה-49 ומחסירה ממנו.
• הט"ז אומר על תוספת שבת אע"פ שקיבל שבת בפלג המנחה "הווה מחר ממש"!
• בשבועות אין תוספת לחג.
• הקושי: מדוע בשאר ימי הספירה (כמו בערבי שבתות) מותר לקבל שבת מוקדם ולא חוששים לפגיעה ב"תמימות" של אותו יום ספירה?.

3. מחלוקת המגן אברהם והנצי"ב בטעם האיחור

• שיטת המגן אברהם והט"ז: האיחור נובע מדין תמימות. לשיטתם, התמימות נמדדת על פני כל הרצף של 49 הימים כיחידה אחת, ולכן הקדמת החג ביום האחרון פוגעת בשלמות הסדרה כולה.
• שיטת הנצי"ב (בעמק דבר): הנצי"ב דוחה את טעם התמימות (מאחר שלדבריו הוא היה אמור לאסור הקדמת שבת בכל ימי הספירה).
  • הפתרון של הנצי"ב: האיחור נובע מלימוד מיוחד מהפסוק "בעצם היום הזה" הנאמר בשבועות. ביטוי זה מלמד שעיצומו של חג השבועות חייב להתחיל רק בלילה ולא בתוספת מבעוד יום.
  • שואל הנצי"ב על המג"א: אם הסיבה זה "תמימות" – החיוב הוא על כל לילה בין פסח לעצרת?

4. בירור המושג "תמימות"

השיעור בוחן מהן ה"תמימות" שהתורה דורשת:

1. תמימות של כל יום ויום: כל יום חייב להיספר כ-24 שעות שלמות (זו הסיבה שסופרים בתחילת הלילה).
2. תמימות של כל ה-49 יום: רצף אחד שלם מההתחלה ועד הסוף.
3. תמימות של השבועות: הנצי"ב מציע ש"תמימות" נאמרה על השבועות. מכיוון ש"מונים שעות לימים ואין מונים שעות לשבועות", חסרון של חצי שעה בסוף שבוע לא פוגע ב"תמימות" השבוע, ולכן הוא נזקק ללימוד של "בעצם היום הזה".

שיטת הט"ז והמג"א שצריך תמימות מהתחלה ועד הסוף כלומר ספירת 49 ימים מלאים , בתחילת הספירה – ביום הראשון, יש דין להקדים וביום האחרון דין לאחר – זהו התמימות.

5. חידת היום ה-50: האם הוא חלק מהספירה?

כאן חוזר השיעור לשאלה מה עושים עם ה"חמישים יום" הכתובים בתורה:

• רש"י ותוספות: סופרים רק 49 יום. ה-50 הוא ציון זמן (היום שאחרי הספירה) או שיש "לסרס" את המקרא ולהעביר את המילים למקום אחר בפסוק.
• הרא"ש: דרך המקרא לעגל מספרים. 49 מעוגל ל-50 (כמו ב"ארבעים יכנו" שהם 39).
• הרמב"ם: "ביום חמישים מספירת העומר הוא חג השבועות".                   (בדיוק הגרי"ד מבוסטון): הרמב"ם כותב "ביום חמישים מספירת העומר". משמע שהיום ה-50 (שבועות) הוא חלק אינטגרלי מהספירה.

6. שלוש דרכים להבנת "ספירת היום ה-50"

אם אכן יש עניין של 50 ימי ספירה, כיצד אנו סופרים את היום האחרון?

1. המשך חכמה: הספירה של יום ה-50 היא לא בפה, אלא בעצם החגיגה והקרבת הקורבנות. הייחוד של היום כיום טוב הוא הספירה שלו.
2. רבי איצלה מוולוז'ין: היחיד סופר 49 יום, אבל בית דין מצווים לספור את היום ה-50 (בדומה לספירת היובל).
3. הנצי"ב (חתנו של ר' איצ'לה וולוז'ינר): יש מצווה על כל אדם לספור 50 יום. 49 ימים סופרים בפה (ולכן כתוב "תספרו" פעמיים בהקשר לשבועות), ואת היום ה-50 סופרים בלב.

* יש מחלוקת אם ספירת העומר היא מדרבנן או מדאורייתא:

   הרא"ש והתוס': מדרבנן – כי מדאורייתא רק כשמקריבים את קורבן העומר.

   הרמב"ם: מדאורייתא – לא תלויה בהקרבת הקורבן.

שבועות הוא החג היחידי ללא תאריך מוזכר, הוא היום החמישים לספירה, אם הוא חלק מהספירה (כמו הרמב"ם) הוא היום ה50, אבל אם הספירה היא מדרבנן אז סופרים 49 יום ואח"כ ביום החמישים חג מדאורייתא???

שבועות מוגדר בתורה כיום החמישים. אם המשמעות של יום החמישים היא- שהוא יום חמישים בספירה, כשיטת הרמבם, חייב להיות שהספירה בזמן הזה מדאורייתא. כי כל הקיום של שבועות הוא בתור יום החמישים בספירה של חמישים יום. ואם אין ספירה מדאורייתא בזמן הזה, גם אין שבועות מדאורייתא בזמן הזה.

הרא"ש והתוס' למדו ספירת 49 יום – אין בעיה שהיא מדרבנן והיום החמישים הוא תיארוך של היום שהוא מקרא קודש.

לרא"ש שבועות אינו חלק מהספירה, אלא רק היום שאחרי מועד הספירה, אז גם אין ספירה, זה לא פוגע בכך שיום השבועות הוא היום אחרי הספירה שאמורה היתה להיות..

הנצי"ב לשיטתו (שספירת העומר היא בת 50 יום) יכול להסביר מדוע תמימות אינה הסיבה לאיחור בשבועות: מכיוון שהספירה נמשכת לתוך היום ה-50 (ספירה בלב), קבלת החג מוקדם לא קוטעת את הספירה, ולכן חובה להשתמש בלימוד של "בעצם היום הזה" כדי לאסור תוספת יום טוב, דין התמימות הוא על כל הספירה והספירה היא 50 יום ולכן אין בעיה של תמימות.

לרא"ש ולתוס' שיש 49 יום ספירה צריך תמימות ללמוד את יום החמישים