הכותל של שניים שנפל – הרב צביקה כג" סיוון תשפ"ו
- המשנה
המשנה בבא בתרא עוסקת בשותפים בחצר שביקשו לבנות מחיצה ביניהם. הם בונים את הכותל באמצע, כך שחציו בשטח זה וחציו בשטח זה. ההלכה קובעת כי אם נפל הכותל – המקום והאבנים של שניהם, מכיוון שהשותפות בבנייה ובשטח הייתה ידועה מראש.
- הגמרא
הגמרא בדף ד שואלת על דברי המשנה "פשיטא" – כלומר, הרי זה מובן מאליו שהאבנים שייכות לשניהם. החידוש של הגמרא הוא במקרה שבו הכותל נפל לכיוון רשותו של אחד השותפים. במצב כזה, ניתן היה לחשוב שהשותף שהאבנים נמצאות בשטחו ייחשב "מוחזק", והשני יצטרך להביא ראיה ("המוציא מחברו עליו הראיה"). הגמרא מחדשת שגם במקרה זה לא אומרים "המוציא מחברו עליו הראיה", והאבנים נשארות בחזקת שניהם.
- תוספות
תוספות מקשים: מדוע בכלל שנחשוב שהאבנים שייכות למחזיק, הרי ברור ששניהם בנו? הם מסבירים שמדובר במקרה שבו האבנים שהו ברשות אחד השותפים זמן מרובה והשני שתק. במצב כזה, יש למחזיק מיגו: אם הוא היה טוען "קניתי ממך את האבנים" לאחר הנפילה, הוא היה נאמן (כי הן אצלו זמן רב והשני לא מחה). לכן, לדעת תוספות, הוא צריך להיות נאמן גם בטענת "אני בניתי את הכותל לבדי" מכוח המיגו של טענת "קניתי". חידוש הגמרא הוא שאפילו מיגו זה לא מועיל כאן.
- רבי עקיבא אייגר (רע"א)
רע"א מקשה קושיה יסודית על תוספות: אם אנו מניחים שהמחזיק נאמן בטענת "קניתי" בגלל שהאבנים אצלו זמן רב והשני שתק, מדוע שיהיה נאמן בטענת "אני בניתי" רק מכוח מיגו?. לטענתו, הראיה הנובעת משתיקת השותף השני והזמן הממושך היא ראיה עצמאית שצריכה להועיל לכל טענה – בין אם יטען "קניתי" ובין אם יטען "בניתי". ונשער בצ"ע.
חידושי ר' נפתלי טרופ
ר' נפתלי מיישב את קושיית רע"א על ידי חילוק בין שני סוגי מוחזקות:
- חזקה שתחת יד אדם שלו היא: חזקה שהיא ראיה (כמו בגד שאדם לובש), ובתי הדין לא מערערים עליה.
- מוחזק: תפיסה פיזית במקרה של ספק, שאינה מהווה הוכחה לבעלות (כמו ב"ספק בכור").
היישוב: בטענת "אני בניתי", כבר קיים סטטוס קודם ("פסק דין") שהכותל משותף בעודו עומד. המוחזקות באבנים לאחר הנפילה היא "מוחזקות של ספק" בלבד, ואינה יכולה לבטל את המציאות המשפטית הקודמת. לעומת זאת, טענת "קניתי" היא טענה חדשה על אירוע שקרה לאחר הנפילה, שבו לא היה ספק קודם, ולגביה השתיקה יוצרת "חזקה שתחת יד אדם שלו היא" המהווה ראיה ממשית.
ר' ברוך מרדכי אזרחי (על פי ר' שמעון שקאפ)
ר' ברוך מרדכי מציע מהלך המבוסס על יסודותיו של ר' שמעון שקאפ בענייני רוב וחזקה בממונות.
- המקורות: הגמרא במסכת חולין (רוב בעילות אחר הבעל) והגמרא בקידושין (רוב וחזקה – רוב עדיף).
- היסוד של ר' שמעון: משנה בטהרות לגבי תינוק שנמצא ליד עיסה ויש לו בצק בידיים, תינוק בד"כ טמא (נוגע בשרצים) ר' מאיר – מטהר וחכמים מטמאים, ר' מאיר מטהר כי יש מיעוט תינוקות כשרים ולעיסה יש חזקת כשרות – מצרפים את המיעוט לחזקה וזה גובר על רוב (קידושין פ.). לרבנן אין מתחשבים במיעוט ורוב מול חזקה – רוב עדיף.
- שואל ר' שמעון: הרי רוב וחזקה רוב עדיף אז חולצה שנמצאת אצל פלוני האם אני נאמן לטעון שהיא שלי? -:לא, כי יש חזקה שתחת יד אדם – שלו הוא. לפי זה שואל ר' שמעון: הרי רוב וחזקה רוב עדיף אז איך חזקה (שהחולצה שלי כי היא תחת ידי) יכולה להשאיר ממון? הרי אם רוב לא מוציא ממון – גם חזקה שתחת ידו לא תשאיר את הממון אצלו?!
- אומר ר' שמעון: חזקה תחת יד אדם שלו הוא אומרת אל תסתפק! כל מה שרוב לא יודע להכריע (האם השור נמכר לטביחה או לחרישה) – לא יודע להכריע בספקות אבל חזקה אומרת לי אל תסתפק!
- רוב או חזקה רגילה אינם יכולים להכריע במקום שיש בו ספק מהותי (כמו "מכר שור ונמצא נגחן"). אך "חזקה שתחת יד אדם שלו היא" פועלת בצורה אחרת: היא לא באה להכריע בספק, אלא היא קובעת ש**"אל תסתפק בכלל"**. במקום שבו אדם מחזיק בחפץ, התורה אומרת לנו שאין מקום לעורר ספק לגבי בעלותו.
- אומר ר' מרדכי אזרחי: כשאדם טוען קניתי – אם קנית- אל תסתפק! אבל בכותל שטוען בניתי אתה רוצה להכריע מחזקה לספקות ואילו בטענת קניתי – לא היה ספק כי חזקה שנמצא תחת ידו.
- ראיה: גמ' חולין יא "מכה אביו ואמו – מות יומת" – אולי לא אביו? -: רוב בעילות אחרי הבעל שואל רע"א: אביו – מכח רוב ויש הלכה שספק ממזר מותר בממזרת אם זה רוב אז זה לא ודאי?! כל יהודי יש לו ספק – אולי הוא במיעוט- ויהיה מותר בממזרת !
- עונה רע"א לפי הפנ"י: שתוקי מותר בישראלית ובממזרת – כיצד מותר בממזרת הרי רוב השתוקים כשרים? עונה הפנ"י שרוב הוא גם נקרא ספק לכן ממילא הוא מותר גם בממזרת. שואל רע"א אם רוב הוא ספק למה לא מותר לכל יהודי לשאת ממזרת? אלא שיש דין של קפץ אחד מהמנויים – כולם מותרים. שואל הרא"ש הרי כל דפריש (הקופץ) מרובא פריש (מהמנויים)? עונה הרא"ש: שרובא דאיתא קמן זהו עדיין ספק – הבהמות כאן לפנינו אבל ברובא דליתא קמן כמו רוב בעילות אחר הבעל שם הרוב פושט את הספק.
- יש לחלק בין ספק הנמצא לפנינו (כמו בהמה שקפצה מן המניין, שם רוב לא מכריע כי הספק גלוי) לבין מקום שבו הרוב יוצר ודאות מעשית שמונעת מהספק להתעורר מלכתחילה (כמו בזהות האב), בדומה ליסוד של ר' שמעון שקאפ לגבי חזקה המונעת ספק.
הבדל בין ר' נפתלי לר' אזרחי: בעוד שר' נפתלי מתמקד בסטטוס המשפטי (האם היה פסק דין קודם של שותפות לעומת טענה חדשה של קנייה), ר' אזרחי (בשם ר' שמעון) מתמקד באופי הספק: בטענת "בניתי" הספק קיים ועומד בגלל ההיסטוריה של הכותל, ולכן חזקה לא יכולה להכריע בו. בטענת "קניתי", החזקה יוצרת מציאות שבה הספק כלל לא נולד.
