כסף חוזר
.elementor-heading-title{padding:0;margin:0;line-height:1}.elementor-widget-heading .elementor-heading-title[class*=elementor-size-]>a{color:inherit;font-size:inherit;line-height:inherit}.elementor-widget-heading .elementor-heading-title.elementor-size-small{font-size:15px}.elementor-widget-heading .elementor-heading-title.elementor-size-medium{font-size:19px}.elementor-widget-heading .elementor-heading-title.elementor-size-large{font-size:29px}.elementor-widget-heading .elementor-heading-title.elementor-size-xl{font-size:39px}.elementor-widget-heading .elementor-heading-title.elementor-size-xxl{font-size:59px}
כסף חוזר
כסף חוזר – קידושין מול מקח וממכר
בקידושין נו: אומרת המשנה שהמקדש באיסורי הנאה – אינה מקודשת.
אומר רש"י: גם אם החליף את איסורי הנאה בכסף – לא מקודשת כי זה חליפי איסורי הנאה ואסור
אבל כפרעון חוב לשלישי – מותר להשתמש כי מי שקיבל חליפי איסורי הנאה (ולא את איסור
ההנאה עצמו) מותר לו להשתמש בו .
יוצא שהבעל לא נתן כסף אבל היא קיבלה ולפי רש"י היא מקודשת בחליפי איסורי הנאה.
משנה למלך: אדם שיקדש אישה באיסורי הנאה והיא חולה מסוכנת שמותר לה לאכול את איסורי ההנאה-
היא מקודשת אע"פ שהבעל לא נתן והיא קיבלה.
שאל האפיקי ים את ר' חיים עוזר: אדם שמכר לשני חפץ תמורת הפירות שגדלים אצלו על העץ והשני
קטף את הפירות בשבת אומרת הגמ' בב"ק ע: היות ויש "קים ליה בדרבה מיניה" הוא פטור
מלשלם לבעל הפירות עבור הפירות שקטף בשבת ולכן הכסף לא קונה, במכר אני נותן
חפץ ומקבל כסף אם לא סיפקתי את החפץ – השני חייב להחזיר לי את הכסף אבל אם
קטפתי בשבת – קים ליה בדרבה מיניה – לא חייב להחזיר את הפירות שקטף בשבת (ממון)
וממילא זהו לא כסף החוזר ואין קניין.
-
- כסף קונה בתנאי אחד – שאם אני לא מספק את הסחורה – חייב להחזיר את הכסף (כהגדרת
ר' שמעון שקופ ור' שמואל – כסף חוזר).
-
- אדם שמקדש אישה באיסורי הנאה והיא חולה מסוכנת – האישה מקודשת (משנה למלך)
אם אינה מקודשת – האם צריכה להחזיר ? הרי לגביו זהו איסור הנאה! יוצא שבקידושין למרות שאין כסף חוזר – היא מקודשת לעומת קניין שצריך שיהיה כסף החוזר?!
-: ענה ר' חיים עוזר שקידושין שונה מקניין שבקניין צריך שאחד ייתן והשני יקבל ואילו בקידושין
צריך רק שהיא תקבל.
-: ר' שמעון שקופ: כשקניתי בכסף את השעון – הכסף הוא תמורה (סמ"ע), נתינת הכסף שלי לשני
יוצרת חוב והשעון שלו מחליף את השעבוד.
כאשר קניתי את החפץ והשני קטף בשבת – לא נוצר חוב כי הוא התחייב מיתה ופטור מהממון (משום הקים ליה) ולכן לא נוצר חיוב לקוטף בשבת למסור את החפץ לבעל הפירות.
כאשר אני נותן כסף קניין – הכסף מחליף את החוב של החפץ שיש לי אבל בקידוש אישה היא לא מקודשת בגלל שנוצר חוב והיא מחליפה את החוב ! מה שקונה באישה זה נתינת הכסף!
לכן כשאתה נותן איסורי הנאה לקידושי אישה לא צריך להיות כסף חוזר כי אין כאן חוב ושעבוד,
בקידושי אישה מה שקונה זה קבלת הכסף על ידה ואילו בקניין כסף הכסף יוצר חוב כנגד פרעון
החפץ – שם צריך להיות כסף חוזר.
-
- יש ראשונים בקידושין שסוברים שאשה מתקדשת בכסף ןבשווה כסף – מי אמר לך ששווה כסף הוא ככסף? הרי במקח וממכר אני יכול לקנות בשווה כסף ושם הראשונים לא שאלו מניין שאפשר לקנות במו"מ בשווה כסף?
-: כל הוורט הכסף הוא התחייבות של הקונה למוכר לשלם – זהו חוב. ולכן גם כשנתתי שווה כסף נוצר
חוב שתמורתו המוכר נותן לי את החפץ ולכן ברור ששווה כסף ככסף אבל בקידושין ופדיון הבן – זהו
לא חוב ולכן נשאלת השאלה מניין ששווה כסף ככסף.
-
- למה בפחות משווה פרוטה בקידושין הגמ' מתלבטת שמא שווה פרוטה במדי ואילו במכר לא?
-: במכר אני קונה בחוב שנוצר על המוכר ובקניין אומרים "אין לי אלא מקומו ושעתו" ואם זה במדי לא
שווה פרוטה – בחוב זה לא מעניין אותי אבל בקידושין זהו לא חוב אלא "בעין" כלומא האם היה כאן
נתינת פרוטה או לא וזה צריך לבדוק מול מדי.