שליח ציבור שטעה
בשו"ע קכ"ו ס"ג:
כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל שליח ציבור חוזר ומתפלל אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם חוץ משחרית של ראש חודש שאם שכח שליח ציבור ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו אין מחזירין אותו מפני טורח הצבור שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ראש חודש אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לרצה ואין בזה טורח צבור.
וברמ"א:
הגה: יש אומרים דאם טעה בשחרית של שבת ויום טוב דינו כמו בראש חודש והכי נהגו (טור וסמ"ק):
דהיינו לשיטת הרמ"א ש"צ שהתפלל של חול בשבת אינו חוזר. ומדלא הזכיר זאת גם השו"ע משמע שלשיטתו אם טעה בשחרית של שבת חוזר כמו יחיד.
מה המחלוקת בין השו"ע לרמ"א ?
תוס' ברכות כו: ד"ה "טעה" מביא 2 דעות בעניינו של מי שהתפלל מנחה של חול בשבת:
"טעה ולא התפלל מנחה בע"ש וכו' … [וה"ה] נמי אם התפלל במנחה בשבת י"ח שלמות ולא הזכיר של שבת נראה דלמוצ"ש לא יתפלל שתים דכבר התפלל י"ח ברכות ומיהו ברב אלפס לא משמע כן דאפי' היכא דאינו מרויח כלום מצריך להתפלל פעם אחרת"
מסביר ר' חיים שיסוד המחלוקת בין 2 הדעות בתוס' היא מה גדר האזכרה של שבת ושל שאר ימים האם זו "רק" תוספת לתפילה או מטבע תפילה חדש.
אם זו אזכרה ונחשב שהתפלל אלא שפגם באזכרה אזי מה יועיל שיתפלל במוצ"ש ממה נפשך את האזכרה כבר לא ירוויח.
אם זה נחשב כאילו לא התפלל צריך לחזור ולהתפלל למוצ"ש.
ולפ"ז אולי זו גם מחלוקת השו"ע והרמ"א.
לשו"ע אם הש"צ טעה והתפלל של חול בשבת אין כאן תפילה וצריך לחזור כיחיד.
לרמ"א יש כאן רק פגם באזכרה של שבת ומפני טורח הציבור לא יחזור.
הדין כידוע שמי ששכח רצה בברכת המזון בשתי סעודות ראשונות צריך לחזור ולברך, אך בסעודה שלישית (שאין חובה לאכול לחם) אינו חוזר.
מה יהיה הדין במי שאכל סעודה שניה מוקדם בשבת בבוקר ועתה אוכל סעודה שלישית ביחד עם שאר בני הבית שאצלם זו סעודה שניה וביקש לצאת ידי ברכת המזון מאחד המסובים שבירך ושכח רצה. והנה אצל המברך צריך לחזור ולברך שכן אצלו זו סעודה שניה . מה דין השומע, שאצלו זו סעודה שלישית, האם יצא?
וגם כאן אולי יהיה אותו עניין:
אם התוספת של רצה היא רק אזכרה, אזי חסר אצל השומע רק האזכרה, אבל הוא אינו מחויב בה, בסעודה שלישית, ולא יצטרך לחזור.
ואם זה פגם בברכה כולה, יצטרך לחזור ולשומע ברכה כהלכתה.
מביא השערי תשובה (רס"ח) 2 דעות.
ואולי גם כאן הדברים הם הדברים:
אם הפגם הוא רק באזכרה, הרי שבסה"כ ב- 2 התפילות תיקן האזכרות של שבת ויו"ט.
ואם הפגם הוא בברכה הרי שהתפלל 2 תפילות שאינן תקינות ויצטרך לחזור.
הסבר יסוד המחלוקת בין השו"ע ורמ"א לעניין ש"ץ שטעה בשבת והתפלל של חול לפי הדברים שאמרנו האם התוספת שבת הינה רק תוספת אזכרה או מטבע חדש של תפילה היה יכול להיות מצויין אלמלי בשו"ע מובא טעם אחר מדוע רק ביעלה ויבוא אינו חוזר.
הסבר הדברים בשו"ע הינם כי ביעלה ויבוא שהוא בחול יש "טורח ציבור וביטול מלאכה" ממשא"כ בשבת שיש רק "טורח ציבור" אבל אין "ביטול מלאכה".
דהיינו לפי דברים אלו יסוד המחלוקת בין הרמ"א לשו"ע הוא בגדרת "טורח ציבור".
השערי תשובה מביא לגבי יחיד ששכח יעלה ויבוא והתפלל מוסף שאינו צריך לחזור על שחרית שכן הזכיר כבר במוסף.
אולם בתשובת הרשב"א מובא שכן יחזור.
מסביר ר' שמואל: מה עניינה של טירחא דציבורא לחזרה בתפילה?
ישנם מספר הלכות בהם חז"ל קבעו והגדירו את גדרי החיוב: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, נטילת ידיים עד 4 מילין לפניו וכיוצ"ב.
כמו עניינים אלו כך גם לגבי תפילה חז"ל הגדירו את הצורך לחזור על התפילה עד "טירחא דציבורא"
שואל הקה"י – אם זה רק חסרון באזכרה מובן שמשום טירחא דציבורא לא דרשו שיחזור, אולם אם הפגם הוא בתפילה עצמה, אזי איך פטרו מתפילה ?
אלא שצריך להסביר הסבר נוסף:
יש הבדל בין תפילת שחרית ומוסף לשאר תפילות.
שחרית ומוסף זה עניין אחד, מוסף הוא המשך של תפילת שחרית ולכן לפי השערי תשובה אם שכח בשחרית והתפלל מוסף שוב אינו חוזר.
עניין זה עולה בכמה דוגמאות:
והנה לגבי מוסף מובא הטעם שאין לאכול (אכילת קבע) קודם שהתפלל משום "לא תאכלו על הדם" – כמו בשחרית.
והנה גם כאן הדברים כדאמרן, מוסף הוי השלמה לשחרית אבל לא מנחה.
ושוב מוכח שמוסף ושחרית הוי אותו עניין.
לעומת זאת מי ששכח יעלה ויבוא ונזכר בכך בעת שהתחיל מוסף ורוצה להמשיך התפילה כשמונה עשרה של חול יכול לעשות זאת.
והוא כדאמרן שמוסף ושחרית עניינן אחד.
