אבות נזיקין – שם מזיק וצורת הנזק
המשנה בריש ב"ק מביאה:
"ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער… הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ"
האם החיוב בשמירה הינו חיוב הנובע מחיובי הממון או שיש חיוב שמירה עצמאי ? אם התורה לא הייתה קובעת חיוב ממון האם היתה מוטלת על האדם חובת שמירה על ממונו?
הגמ' בדף ו. דנה בשאלה מה לומדים מהסיפא "הצד השווה שבהן".
"לאתויי מאי אמר אביי לאתויי אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו…"
והנה אם חיוב השמירה הינו חיוב הנובע מחיוב הממון מניין הניחה המשנה כי "הצד השווה" – המכנה המשותף בין כל סוגי המזיקים, לרבות את אלו שאנו לומדים מארבע אבות, הינו גם "שמירתם עליך" ? אם אנו עדיין לא יודעים את החיוב, שמירה מניין?
ויש שרצו לומר כי "שמירתם עליך" אינו באמת "הצד השווה" אלא גם הוא נלמד מהצד השווה שזה "דרכם להזיק".
אולם מלשון המשנה וכך גם בפירוש המשניות לרמב"ם משמע שהחיוב בשמירה הינו "הצד השווה" דהיינו המכנה המשותף בין ארבע אבות – המלמדים, לשאר הנזיקין – הנלמדים.
וא"כ עלינו לבאר מה מקור החיוב בשמירה ?
הגמ' בדף ו. לעיל מנסה לומר ש"הצד השווה" בא לאתויי בור המתגלגל – דהיינו אבן שהניח ברה"ר ונתגלגלה ברגלי אדם ובהמה והזיקה שם.
"רבא אמר לאתויי בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה ה"ד אי דאפקרינהו בין לרב בין לשמואל היינו בור מאי שנא בור שכן תחילת עשייתו לנזק ושמירתו עליך הני נמי תחילת עשייתן לנזק ושמירתן עליך אלא דלא אפקרינהו לשמואל דאמר כולם מבורו למדנו היינו בור לעולם דאפקרינהו ולא דמי לבור מה לבור שכן מעשיו גרמו לו תאמר בהני שאין מעשיו גרמו לו"
והקשה ר' אריה לייב מאלין – איך הגמ' ידעה שגם בבור המתגלגל יש חובת שמירה לפני שידעה כלל ללמוד את החיוב בנזיקין ?
והנה יש לשאול בפשט דברי המשנה:
המשנה מביאה : "ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער" .
אליבא דרב דסבירא דשור מתייחס לקרן, שן ורגל , א"כ הוי שישה אבות נזיקין !? (ורא"ש אכן מובא כך – שישה אבות נזיקין)
ועוד, אליבא דשמואל דסבירא דשור הוי רגל (ומבעה – שן) , למה המשנה לא כתבה מפורשות רגל?
רש"י על המשנה מביא:
"השור והבור כו' – כסדר שהן כתובין בפרשה סדרן במשנה דפרשה ראשונה נאמרה בשור שניה בבור".
והקשה בתוס':
"השור והבור". פי' בקונטרס כסדר שנכתבו בפרשה סדרן במשנה. ואע"ג דלמ"ד תנא שור לרגלו לא הוי כסדר הפרשה דרגל נפקא לן מושלח את בעירה דכתיב בתר בור מ"מ שם שור כתיב קודם בפרשה דהיינו נגיחה דקרן.
דהיינו לפי דברי תוס' בהסבר רש"י שור נכתב ראשון כי "שם שור" (בפרשת קרן) כתוב לפני בור.
וצריך להבין מה זה "שם שור" !?
תוס' בקידושין יג: ובכורות מח. נקטו דחיוב בנזיקין הוי כמלווה הכתובה בתורה וממילא הרי היא כמלווה בשטר וגובה ממשועבדים"
"מלוה הכתובה בתורה" פי' כגון קרבנות ופדיון הבן וערכין ונזקין שלא היו יודעים עניני נתינות הללו אם לא שנתחייבה התורה בפירוש אבל מלוה כגון שלוה לו מעות בלא שטר אע"ג דכתיב האיש אשר אתה נושה בו לא חשיב כתובה בתורה כיון שאין צריך לפרש בתורה שיעור הנתינה דפשיטא מה שהוא לוה צריך לפרוע.
דהיינו לדברי תוס' יש הבדל בין הלוואה שאינה כמלווה הכתובה בתורה דאע"ג דיש חיוב מהתורה להחזיר כיוון שאין צורך לפרש בתורה את החיוב דפשיטא שמה שהוא לווה צריך לפרוע, משא"כ בנזיקין דהוי חידוש של התורה, שלא היינו יודעין החיוב כלל אלמלי חייבה תורה וע"כ הוי כמלווה הכתובה בתורה.
מסבירים האחרונים את דברי תוס': בהלוואה מה שמחייב את האדם להחזיר זה עצם העובדה שממון של האחר, ההלוואה, נמצא ברשותו ועליו להשיבו. משא"כ בנזיקין אמנם שנעשה מעשה נזק אולם לא ניתן לו לומר שאצל המזיק נמצא משהו של הניזק וע"כ היה צד לומר שאולי מוסרית זה לא בסדר אבל זה לא יוצר חיוב לשלם אלמלי צוותה תורה.
וזה החידוש של התורה שמגדירה את האדם כמזיק ומטילה עליו חיוב לשלם.
ויש להבין מדוע יש צורך בלימוד מיוחד הרי גם חיה היא ממונו של האדם כמו שורו ומדוע שיהיה הבדל בנזיקין?
אלא שהיות וזה חידוש, חיוב מכח גזירת הכתוב, אין לך בו אלא חידושו וצריך לימוד לחייב חיה ועוף.
"ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים"
מה החומרא של "רוח חיים" שבגללה לא ניתן ללמוד אש משן ורגל?
מסביר הרשב"א שהכוונה היא ל "כח אחר מעורב בו" שזה קולא באש ולכן א"א ללמוד משן ורגל.
אולם תוס' בדף ב. ד"ה "ולא זה וזה" – מביא ש"כח אחר מעורב בו" זו חומרא באש שהיה צריך לתת דעתו שתלך ותזיק. ואם זו חומרא אז מדוע לא ניתן ללמוד משן ורגל?
אלא שהיות ונזיקין זה גזירת הכתוב. אזי אם התורה מחדשת "מזיק" זה רק מקום שחידשה ובפירכא כל דהוא אפשר לדחות ולא ללמוד אש משור.
אחר הדברים האלו נמצאנו למדים שהתורה חידשה לנו את דיני הנזיקין ויצרה "שם מזיק" שהם אבות הנזיקין שבמשנה: שור, בור, מבעה, הבער. נ"שם מזיק" זה כרטיס הכניסה לחיוב בנזיקין.
אולם יחד עם זה בתוך האבות הנ"ל יש גם את עניין צורת הנזק, זהו סניף בתוך האבות נזיקין: שור = שן, רגל, קרן וכיוצ"ב
ולפ"ז אליבא דרב במשנה דיברה על שם המזיק, אבות נזיקין , שור, בור וכו' הם שם המזיק , ואלו הוי ארבעה. אח"כ יש את תכונות השור, צורת הנזק, ואלו שן, רגל וקרן.
אליבא דשמואל המשנה דיברה על צורת הנזק ולכן שור = רגל, מבעה = שן, אולם יחד עם זה כאשר מנתה את המזיקין הנ"ל קראה לרגל תחת הכותרת של שם המזיק "שם שור".
הרמב"ם פ"א ה"א מהלכות נזקי ממון מביא:
"כל נפש חיה שהיא ברשותו של אדם שהזיקה הבעלים חייבין לשלם שהרי ממונם הזיק שנאמר כי יגוף שור איש את שור רעהו. אחד השור ואחד שאר בהמה וחיה ועוף לא דיבר הכתוב בשור אלא בהווה"
ובה"ב ממשיך בעניין נזקי שן ורגל:
"וכמה משלם. אם הזיקה בדברים שדרכה לעשותם תמיד כמנהג ברייתה. כגון בהמה שאכלה תבן או עמיר או שהזיקה ברגלה בדרך הילוכה חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו.."
כאשר הרמב"ם מגדיר בהלכה א' את המזיק כ"שור" הוא מביא פסוק מנגיחה כיוון שבקרן מוגדר "שם המזיק" – "שור" ובהמשך מפרט את פרטי הדינים לפי עניינם: שן רגל, קרן וכו'
ולפ"ז מה ששאלנו בתחילת דברינו מניין לנו חיובי השמירה בבור המתגלגל לפני שידענו על החיוב בנזיקין.
הנה בארנו שיש שני דברים בשביל לחייב נזק בנזקי ממונו: דבר ראשון שיהיה עליו שם מזיק דבר שני גם אם הוא מזיק צריך שיזיק בצורה שהתורה חייבה. והיינו שם המזיק הוא שור אבל חייבים רק בצורה של קרן או של שן או רגל.
והנה לו יצוייר שיהיה צורת נזק בלי שם מזיק לא יתחייב א"כ מסתבר שחיוב שמירה לא נובע מצורת הנזק אלא נובע מהשם מזיק שבו. דהיינו, שאם יש לי שור אני חייב לשומרו כי הוא מזיק עוד לפני שהזיק יש לי חיוב שמירה.
ולפי"ז כשהגמ' רוצה ללמוד בור המתגלגל מבור, "שם המזיק" של בור המתגלגל הוא "בור" רק החילוק הוא בצורת הנזק. ולכן חיוב שמירה ידענו כי יש לו שם מזיק של בור וכל הלימוד בגמ' הוא בשל כך שהבור לא מזיק באותה צורת נזק של בור רגיל דהוא מזיק במקומו והוא מזיק בצורה שמתגלגל. ולכן החילוק הוא רק בדרך הנזק ולא בשם מזיק שבו ולכן הגמ' הבינה שחיוב שמירה יש מדין המזיק והלימוד היה רק לצורת הנזק שזה לחיוב התשלומים.[1]
[1] ובאמת לא יישבנו את דברי המשנה "הצד השווה שבהם… ושמירתם עליך", אם נגרוס כמו הרמב"ם שזה לא נלמד מארבע אבות אלא "הצד השווה", אנו צריכים עדין להבין איך ידענו שיש חיוב בשמירה אם טרם אנו יודעים שיש "שם מזיק".
ואמנם שהקושיה מבור המתגלגל הרבה יותר קשה מהמשנה, דבמשנה אפשר לומר ששמירתן עליך הולך על המשך המשנה כשהזיק חב המזיק וכשם שהזיק חב המזיק זה תוצאה כך גם שמירתן עליך זה גם תוצאה.
אבל בבור המתגלגל כל הלימודים בגמ' בדף ו' הינם בגלל תכונות המזיקים ושם הרבה יותר קשה לומר שהשמירתן עליך הוא תוצאה…
