הקטנת הנזק
הקטנת הנזק
פלוני קרע שיק של חברו. באותה נקודת זמן לו היה בעל השיק פונה למושך היה הלה מחליף את השיק, אולם הלה התמהמה ובינתיים המושך נפטר והיורשים אינם מסכימים להחליף. בעל השיק תובע את המזיק (שורף שטרותיו של חברו חייב מדינא דגרמי), אולם המזיק טוען שזה אשמת בעל השיק שלא ביקש להחליף בזמן.
מה הדין האם יש מחויבות לניזק "להקטין את הנזק" ולפנות למושך להחליף את השיק?
הגמ' ב"ק כז. "ואמר רבה הניח לו גחלת על לבו ומת פטור על בגדו ונשרף חייב"
וברש"י: "על לבו ומת פטור – שהיה לו לסלקה: חייב – דהא דלא סלקה סבר אתבעיניה ליה בדינא ויפרע לי"
בגמ' ב"ק _ "פחת נבילה למזיק" דהיינו שהמזיק סופג את פחת הנבילה משום "קרנא דתורא קבירא ביה".
וכתוב בתוס' שאם יכול הניזק למכור הנבילה בעודה יפה פטור המזיק על ירידת הערך.
מה ההבדל? מדוע כאן המזיק יכול לדרוש מהניזק "הקטנת נזק" ואילו בגחלת לא?
מסביר ר' איסר זלמן מלצר:
יש לחלק בין נזק שמזיק בגופו לנזק ע"י ממונו.
כאשר אדם מזיק בגופו חייב כי גרם לנזק, ובמקרה כזה מחדלו של הניזק אינו רלוונטי.
כאשר ממונו מזיק החיוב הוא כי לא שמר, ולכן אם שמר פטור. ולפיכך כאשר הניזק יכל להקטין את הנזק או לדוג' למכור הנבילה לפני הפחת אין כאן פשיעה (מוחלטת) של המזיק ולא חייב על פחת הנבילה.
- פלוני הזמין עוגות ממאפייה אבל לא בא לקחת את העוגות. האם חייב לשלם?
אין כאן נזק ישיר כי לא הזיק במעשה אלא שבעל המאפיה ניזוק כתוצאה מדבריו של המזמין. יש כאן חיוב מצד דינא דגרמי "עליך קאסמיכנא"..
המחנה אפרים מביא שאם נאנס פטור בדינא דגרמי.
למה? מה זה שונה ממזיק רגיל שחייב גם באונס, בשוגג וכו' ?
אלא לפי מה שאמרנו לעיל ניתן להסביר: כאשר אדם מזיק הוא חייב על מעשה הנזק שעשה, כאן חייב גם באונס כי בפועל עשה נזק. אבל כאשר ממונו הזיק חייב על שלא שמר. כאן יש מקום לומר שאם לא שמר מחמת אונס, אין חיוב.
כך גם בדינא דגרמי החיוב אינו מחמת שעשה נזק שהרי אין כאן מעשה נזק ישיר אלא חיוב כמו בממונו שהזיק – נזק תוצאתי. במזיק כזה, בדינא דגרמי, לא חייב באונס כי לא ניתן לומא שלא שמר.
לפי זה:
כאשר אדם קורע שיק אין כאן מעשה נזק ישיר אלא נזק תוצאתי, כמו נזקי בהמתו. כאן ניתן לומר כי כאשר הניזק יכל להציל את עצמו הרי אין כאן פשיעה של המזיק ויהיה פטור.