בהבנת יסוד שליחות
בהבנת יסוד שליחות
י"ד חשוון תשע"ו
כידוע קי"ל בדיני שליחות : "כל מילתא דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח"
וכך אם מינה שליח לקידושין ונשתטה, השליח אינו יכול לקדש עוד עבור המשלח.
לפי יסוד זה רוצה הפמ"ג לומר שאם אישה קיבלה שבת ושכחה להדליק נר שבת לא תוכל לבקש ממי שטרם קיבל שבת להדליק עבורה, דהיינו שתוכל לברך על הדלקת השני (לא בעלה, שגם עליו יש חיוב של נר בבית).
היות והיא לא יכולה להדליק לא יכולה למנות שליח להדלקה עבורה.
עיין בפרי מגדים (בסימן תרעט בא״א סק־א) שהקשה איך יכול מי שכבר קיבל שבת למנות שליח שעדיין לא קיבל את השבת להדליק בעבורו נרות חנוכה. הרי קיי״ל דכל מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משווי, ותירץ שם הפרי מנדים וי״ל דלאו שליחות ממש הוי כיון שממונו הוא ואחר מעשה קוף עביד וכר, ע״כ בזה. דהיינו דסובר הפרי מגדים ששם בנרות חנוכה אין צריך שליחות, שאין צריך שיהיה מעשה הדלקה ע״י בר חיובא ואפילו מעשה קוף מואיל וממילא אין בו היסרון של כל מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי. אבל משמע מהפרי מגדים שאם צריך שליח וכמו שאנו אומרים לגבי הדלקת גרות שבת אז יהיה בו חסרון של כל מילתא.
(ואמנם ניתן לחלוק על העניין ולומר שהמניעה משום שבת היא מניעה חיצונית וזה לא נחשב "מילתא דאיהו לא מצי למיעבד", וכך אומרים חלק מהאחרונים).
ואולי אי אפשר להשוות בין שני הדברים.
השערי יושר מחדש יסוד בדיני שליחות:
ישנם 2 סוגי שליחות:
"שליחות מעשה" – המעשה של השליח מתייחס למשלח.
"שליחות כח" (או "שליחות חלות") – המעשה של השליח אינו גורם לתוצאה ללא הכח של המשלח. כאן השליחות פועלת מצד הכח שהמשלח מסר לשליח.
בשליחות בקידושין ברור שזו "שליחות כח" שהרי המעשה כשלעצמו – נתינת הכסף לאישה אין לו משמעות ללא הכח של המשלח , שנתן לשליח כח לקדש עבורו אישה.
כידוע לפי שמאי הזקן יש שליח לדבר עבירה. איך זה פועל? אי אפשר לומר שהמשלח נתן לשליח כח להרוג עבורו ! אלא שכאן זה שליחות מעשה. מעשה העבירה עשוי והשאלה היא רק למי לייחסו.
אומר האור שמח– דין שליחות נלמד מתרומה (כן תרימו גם אתם, לרבות שליח) – זו שליחות כח (שהרי המעשה של ההפרשה כשלעצמו אין לו משמעות ללא הכח של הבעלים).
מאיפה לומדים שליחות מעשה ?
עה״פ (ויקרא כד יד) ״ורגמו אותו כל העדה״ כתב רש״י: "במעמד כולם – מכאן ששלוחו של אדם כמותו".
כאן לא שייך דין שליחות כח. אין "כח" לרגןם שאפשר להעביר לרוגמים. אומר האור שמח שמכאן לומדים שליחות מעשה.
כאשר המעשה אין לו משמעות מצד עצמו – כגון קידושין, גיטין, תרומה – השליחות פועלת מדין "שליחות כח".
כאשר המעשה הוא מעשה גם בלי השליחות והשאלה רק למי לייחס המעשה, זו "שליחות מעשה".
הנימוקי יוסף (ב"מ י: ) מביא ש"אין שליח לדבר עבירה" כאשר שולח קטן להזיק את חברו . כל זה בקטן שמבין בטיב המעשה וכיוון דאי בעי עביד אי בעי לא עביד – אין כאן שליחות. אבל בקטן שאינו מבין בטיב המעשה יש שליחות כי המעשה נעשה על פי ציווי המשלח.
מדובר בשליחות מעשה ולכן גם קטן יכול להחשב כשליח והמעשה שלו יתייחס למשלח (לא כאשר "אי בעי עביד אי בעי לא עביד".
(שליחות לגוי להדלקת נרות יכול ותועיל כי זו שליחות מעשה)
הקטע האחרון טעון ביאור …
כל העניין של "כל מילתא דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח" רלוונטי רק בשליחות כח, שכן אם המשלח אינו יכול לעשות, לא יכול להעביר את הכח.
אבל בשליחות מעשה – המעשה כשלעצמו קיים
ראיה לדבר:
- הגמ' ע"ז כז. לומדת שאישה פטורה ממילת בנה מהפסוק "המול ימול".
ואומר תוס': "ולרב דאמר אינה כשירה למול צריך לפרש בפרק קמא דקדושין (דף כט.) דמצריך אותו ולא אותה למדרש שאינה חייבת למול בנה היינו לבקש למהלו"
דהיינו שלפי תוס' צריך פסוק נוסף "אותו" ולא אותה – ללמד שאינה צריכה למנות שליח למול.
שואל המנ"ח אם פטורה ממילה איך ס"ד שתמנה שליח ?
ולפי דברנו יש להסביר שמילה זו "שליחות מעשה" (מעשה המילה תקף גם בלי כח מהאבא/אמא) וכן היה מועיל למרות "כל מילתא דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח".
- יש דין שאישה אינה כשרה לכתוב ס"ת תפילין ומזוזות שנאמר "וקשרתם וכתבתם" כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה ולפיכך גם אינה מחוייבת בכתיבת ס"ת.
שואל השאגת אריה : שתעשה שליח?
ושואל המנ"ח (מצווה תרי"ג) : מה תועיל שליחות הרי היא אינה כשרה?
ולפי דברנו יש להסביר שכתיבת ס"ת זו "שליחות מעשה" (מעשה הכתיבה קיים גם בלי כח מהמשלח) והשאלה רק למי לייחסו, ולפיכך היתה מועילה שליחות של אישה למרות "כל מילתא דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח".
לפי דברים אלו ניתן גם לחלק בדברי הפמ"ג דלעיל:
בקידושין וכיוצ"ב אנו אומרים "כל מילתא דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח" – וכאשר המשלח אינו יכול לקדש/לגרש, לא יכול גם השליח.
אבל בנר שבת – זוהי שליחות מעשה, מעשה ההדלקה קיים גם ללא "כח" מהמשלח, כאן יש מקום לומר שגם יתייחס לאישה למרות "כל מילתא דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח".