עיון בנזקי בור
עיון בנזקי בור
כ"ט שבט תשע"ט
מעשה בבית כנסת באחד היישובים שם היה נהוג שהגבאים מתחלפים במוצ"ש. שבת אחד סידר הגבאי היוצא את הפלטה לפני שבת. במוצ"ש בוצע חילוף אולם לא עברה חפיפה מסודרת לעניין הפלטה והגבאי הנכנס לא ניתק מהחשמל. באמצע השבוע הגיע אחד המתפללים והניח שקיות של קניות על הפלטה (שחשב שהיא מנותקת). כתוצאה מזה אירעה שריפה ונגרם נזק. מי חייב?
הגבאי הראשון שחיבר הפלטה? הגבאי השני שלא ניתק? או השלישי שהניח את השקיות?
לגבי השלישי שהניח את השקיות נראה לומר שוודאי פטור שכן הוא אנוס, שלא היה עליו לצפות שהפלטה תהיה מחוברת באמצע השבוע. וגם לשיטת הרמב"ן שמחייב באונס גמור נראה גם שיהיה פטור כדין מ"מזיק ברשות" (כמו טבח אומן שקלקל) או אפילו אין לו בכלל שם "מזיק" כאשר הניח השקיות כדרך שנוהגים להניח.
אולם לגבי השני עלינו לדון האם כאשר נכנס לתפקידו כגבאי קיבל על עצמו תפקיד שמירה, לפחות כדי להתחייב במשותף עם הראשון.
הש"ך בסימן שע"ו מביא שגם אם לשני יש דין שומר, שנכנס תחת הבעלים לשמירה, עדיין יהיה פטור שכן השמירה לא התבצעה אצלו בבית ורק בבית הבעלים ניתן היה להטיל על השני חיוב (משותף) כשומר.
ואשר על כן באמת ביה"ד חייבו במקרה שלפנינו את הראשון.
השאלה היא מאיזה דין מחייבים אותו מדין בור או מדין אש? ונפק"מ תהיה לעניין דיניהם, האם יהיה פטור על טמון (כאש) או שיהיה פטור על כלים (כדין בור).
במשנה ב"ק ב.
"ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק…"
תוספות, ב"ק ב. ד"ה "ולא" לומדים מדברי המשנה, שלולא ההבדלים שהמשנה מוצאת באבות נזיקין שמחמתם אי אפשר ללמוד את אבות נזיקין אחד מהשני, היה ניתן ללמוד את אבות נזיקין אחד מהשני, ומוכח מכך 'שעונשין ממון מן הדין'. אלא שמקשה התוספות שבמכילתא רואים שאין עונשים ממון מן הדין. שמובא במכילתא – נאמר בתורה על פרשיית בור "כי יפתח וכי יכרה" אם על פתיחה חייב על כרייה לא כל שכן אלא ללמדך שאין עונשים ממון מן הדין.[1]
הרשב"א לומד מהמשנה כפי שדייק תוספות שאכן עונשין ממון מן הדין, ומקשה ג"כ את הקושיא שהקשה תוספות מהמכילתא, שממנה רואים שאין עונשים ממון מן הדין, אך מתרץ את הקושיא באופן אחר ואומר:
"מסתברא לי דלא אמרו כן אלא בנזקי בור מפני שהוא חדוש וליכא בכלהו נזיקין דכותיה לפי שאין דרכו לילך ולהזיק ועוד שאינו שלו ואפ"ה עשאו הכתוב כאילו הוא שלו ועוד שהניזק בא לרשותו של מזיק דהיינו חלל הבור ואין עונשין מדין כזה שאין לך בו אלא חדושו אבל שאר נזיקין שממונו הולך ומזיק עונשין בהן מן הדין".
לפי הרשב"א מה שנאמר במכילתא שאין עונשין ממון מן הדין זה רק לגבי בור, שכן בבור יש ג' הבדלים המבדילים אותו משאר אבות נזיקין:
- "לפי שאין דרכו לילך ולהזיק". לעומת שאר אבות נזיקין שהם הולכים ומזיקים, הרי שהבור עומד במקומו ולא הולך ופועל הזק.
- "שאינו שלו ואפ"ה עשאו הכתוב כאילו הוא שלו".
- "שהניזק בא לרשותו של מזיק דהיינו חלל הבור". לא רק שהבור אין דרכו לילך ולהזיק, אלא גם שהניזק הוא זה שבא אל הבור ולכאורה היה בעל הבור יכול לטעון לניזק שהוא זה שהזיק את עצמו ולא אני הזקתי אותך.
מה היסוד העיקרי בבור ?
האחרונים (בקה"י סימן ד') דנים בשאלת אש המזיקה במקומה, כגון הניח גחלת בתוך בור, האם חייב מדין אש או מדין בור.
אם המאפיין בבור שאינו הולך ומזיק אם כן גחלים בבור גם הם לא הולכים ומזיקים וע"כ יש לדונם כבור אבל אם המאפיין בבור הוא שהניזק מגיע למזיק והיינו שבלי שהניזק מגיע בתנופה לבור אין נזק (הנזק הוא מחמת החבטה) א"כ גחלים בבור זה מזיק גם בלי שיתוף הניזק והווי אש.
- יש מחלוקת בין רב ושמואל מה מחייב בבור : רב: ההבל שמואל ההבל והחבטה.
בהבל- אני יצרתי את ההבל אבל בחבטה-קרקע עולם- לא עשיתי כלום.
בפתיחת בור – את ההבל לא הוא עשה – מדוע חייב?
אומר הגרז"ן: אם בור מכוסה זה בור רק כשפתחתי-סילקתי את השמירה, גיליתי את המזיק, לפי רב שחייבין על הבל ולא על חבטה כי אתה ניזוק מן הבור ולא הבור הזיק אותך,אבל בהבל אתה חייב כי היה פה מזיק קודם כלומר המחלוקת היא מה המחייב בבור : מה שגיליתי את המזיק – הבל, או גם מה שניזוקתי מן הבור (חבטה) ואז גחלים בבור – המזיק קיים קודם כמו הבל ואתה חייב מטעם בור (ולא אש).
- יש גמ' בדף ו' עמ' ב:" רבינא אמר לאתויי הא דתנן הכותל והאילן שנפלו לרה"ר והזיקו פטור מלשלם נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל ונפלו בתוך הזמן והזיקו פטור לאחר הזמן חייב".
- ואומר התוס' במקום: "והשתא אתי שפיר דמדמה ליה לבור טפי מלאש ואף על גב דבשעת נפילה יש לדמותו לאש כמו לבור דמאש חלוק במה שאין כח אחר מעורב בו ומבור חלוק במה שאין תחילת עשייתן לנזק".
- רש"י והרא"ש : גם תוך כדי נפילה זה נזק בור. – מדוע זה לא אש?
אומר הנחלת דוד: כי פה אין כח אחר שמעיף את האבנים והאדם-הניזק- הגיע לתקלה בדיוק נזק בור.
לפי זה גחלים בתוך בור שהזיקו- זה נזק בור גם כי הניזק הגיע לבור וזה כמו נזק הבל
ולכן הפלטה היא נזק בור.
- שמעתי מאבי, הרב מוטי, שזה לא נכון, ויש לדמות כמו אדם שהניח אבן ברה"ר והשני הזיז אותה והזיקה במעופה – לא מחייבים את השני כי אין הוא צריך להסתכל על הארץ בהליכתו והראשון חייב משום אש כי כח אחר מעורב בו.
- ולכן במקרה שלנו – של הפלטה- אמנם הראשון יצר בור אבל בנזק שנגרם למבנה – זה נזק אש.
- (את הקטע הבא שלך לא למדנו.)
בגמ' ב"ב ב: – "מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור ".
וברש"י "אומר לו" – לבעל הכרם גדור אתה שלא יאסרו גפניך את תבואת השדה משום כלאים לפי שסמך בעל השדה את זרעיו סמוך לגדר כדתנן בפרק שני (דף כו.) היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן את אילנותיו וזה סומך לגדר את זרעיו מכאן וכשאין שם גדר תנן בפ' שני לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא"כ הרחיק ממנו ד' אמות כדי עבודת הכרם "דבהכי הוי כלאים".
החיוב הוא על בעל הכרם משום עבודת הכרם כאדם המזיק = מדינא דגרמי.
שואל הרמב"ן למה הגפן לא אוסרת מדין שור? שהרי הגפנים מגיעים לכיון התבואה ואוסרים אותה מדין כלאים.
והקשו האחרונים דלכאורה מה דהגפנים אוסרים את התבואה גם בלי שהגפנים הולכים לכיוון התבואה דאחרי שהכותל נפל ואין ד' אמות בין הגפנים לתבואה ממילא התבואה נאסרת וא"כ צריך להיות שאסור מטעם בור כיון שהגפנים אוסרים גם מבלי ללכת לכיון התבואה אלא גם במקומם אוסרים את התבואה, ואם אוסרים מטעם בור מובן למה הבריתא כתבה טעם גרמי ולא מטעם בור דבור פטור על כלים וגרמי חייב על כלים (שהתבואה נידונת ככלים).
והנה לפי דברנו מיושב דאי אפשר לומר דהגפנים אוסרים מטעם בור, דבור מציאותו שהניזק מגיע למזיק ואילו הגפנים אוסרים את התבואה גם מבלי שהתבואה תבוא לגפנים ולכן זה נאסר מדין גרמי.
[1] תוספות נדחק לתרץ שהמכילתא היא לא עיקר שהרי הגמרא בדף נא. דורשת את הפסוק בענין אחר.