חזקה עתידית
חזקה עתידית
א. הקדמה- דין ערווה הפוטרת צרותיה– בריש מסכת יבמות מבואר כי במקום מצות ייבום התורה התירה איסור אשת אח ויש על האלמנה מצוה להתייבם ליבם ועד שלא תתייבם או תחלוץ הרי שהיא אסורה על כל העולם באיסור 'יבמה לשוק'.
עוד מבואר כי במקום שהאלמנה היא קרובה של היבם באיסור קורבה נוסף ל 'אשת אח' הרי שהיא אסורה לייבום ואינה צריכה אף חליצה ומותרת לשוק ולא עוד אלא שהאישה ה'ערוה' הזו פוטרת אף את 'צרותיה'-נשים נוספות שהיו נשואות לנפטר, מזיקת ייבום וכולם מותרות מיד לשוק.
ב. סוגיית הגמ' ביבמות ל:
המשנה ביבמות ל: איירי במצב שיש לנו ספק אם ערווה פוטרת צרתה מן הייבום והחליצה, והיא מורכבת משני מקרים רישא וסיפא.
ברישא איירי בספק האם המת קידש ערווה בחייו ואם כן הצרה מותרת לשוק או דילמא הקידושין היו ספק קרוב לו וא"כ הערוה לא התקדשה ואז הצרה חייבת בזיקת ייבום,נקטינן במשנה שחולצת ולא מתייבמת ובפשטות משום שחיישינן שמא קידש אותה והיא פטורה מהייבום.
בסיפא המשנה הביאה מקרים של ס' גירושין שיש פסול בגט אך לא הביאה את המקרה המקביל לרישא שזרק לה גט ספק קרוב לו ס' קרוב לה[1], שאלה המשנה מדוע לא נקטנו את אותו האופן ויישב רבה משום שבמקרה והערווה הייתה נשואה לנפטר ויש ס' אי היה גירושין, במקרה כזה האישה לא צריכה כלל חליצה משום שבחזקת היתר לשוק עומדת ולכן אל תאסרנה מספק, על כך שאלה הגמ' אי הכי אז אף הרישא לא מובנת משום שי"ל שהאשה היתה בחזקת מותרת ליבם ואל תחוש מס' לכך שנאסרה ליבם וענתה הגמ' שאין הכי נמי אלא שהצרכנו אותה לחליצה מחומרא[2].
ג. חזקה עתידית-החידוש היוצא מהסוגיא– יש להתבונן, הרי המשמעות הפשוטה של חזקה היא שאותו המצב שנהגנו אותו למעשה קודם אל תשנה מספיקא ולדוג' אשה שבחזקת א"א אל תתירנה מס' כיוון שאנו מספק מנהיגים לא לשנות את הסטטוס שלה וההתנהגות שלנו שאנו עד לרגע זה התייחסנו אליה כאל אישה נשואה אך הכא בחזקה העתידית שהגמ' מייסדת חזינן לא כך הרי האשה הזו כל זמן שלא ניתן גט וודאי שהאשה היתה אסורה לשוק משום א"א, ומ"מ אמרינן שהיא בחזקת היתר מכיוון שע"פ התיאוריה ותפיסתנו היא היתה במצב שאילו ימות הבעל היא תהיה מותרת לשוק לכן אף עכשיו מס' אל תאסור אותה לאחר מיתת בעלה ואע"ג שההנהגה בפועל שנהגנו לגבה בזמן חייו של הבעל הייתה שהיא אסורה לכל העולם. י
אמנם באמת הרעיון הוא דומה לכל חזקה רגילה שאנו ממשיכים את המצב הקודם, אך נאמר כאן חידוש גדול שהיה מקום לומר שאולי חזקה היא דווקא כלי שאומר אל תשנה מספק את ההתנהגות שהתנהגת בפועל במציאות ביחס לדבר מסויים, אך כאן נאמרה הרחבה גדולה שאפילו ביחס לתודעה, להבנה מסויימת שהייתה לי ניתן לומר גם ביחס אליה שאם מתעורר לי ספק הרי שהעמד את הדבר על חזקתו הקודם שהיה בתפיסתך ואפילו שעוד לא התרחש במציאות.
ד. נכריח שאכן זהו החידוש שיוצא מן הסוגיא-
לפני שנכריח את הדברים, נקדים לבאר את המושג 'אין מחזיקין מאיסור לאיסור', לעיתים עולה ספק שאם נסתכל על הדין המעשי שנהג לפני הספק הרי שהיה אסור וע"כ מצד דיני החזקות היבשים אנו צריכים לאסור את הדבר אך כאשר מתבוננים רואים כי הסיבה שהדבר היה אסור עד היום הוא כבר לא רלוונטי ומצידו אין סיבה לפשוט את הספק. לדוג'- אשת איש שהיתה בחזקת איסור לכל העולם וכעת הבעל מת והתעורר דיון האם גרש את הערווה ואסורה לעולם כי חייבת בייבום או לא גרש ופטורה מייבום, ניתן לטעון שהאישה הייתה אסורה עד היום לכל העולם אז תמשיך בחזקה זו אך מנגד ניתן לומר שהסיבה מדוע הייתה אסורה עד היום -איסור אשת איש וודאי התפוגגה במות הבעל ולא רלוונטי לספק החדש האם היא חייבת בייבום או לא.
מעתה, יש לחקור בגדר חידושו של רבה האם באמת מחדש שיש חזקה חיובית העוסקת במצב תאורטי שהיה מונח בתפיסתנו, כמו שתיארנו קודם או דילמא ניתן לצמצם מאד את חידושו ורק לומר שהוא סה"כ מחדש שלא מחזקינן מאיסור לאיסור, ולכן אין לנו לגבי האשה חזקה חיובית אלא רק אמרינן שלא ניתן להשתמש בחזקה שהיתה קודם אסורה לכל העולם כיוון שאיסורה היה מצד א"א והוא ודאי הותר ולעניין הס' האם חייבת בייבום הרי ודאי שהיתה עד עכשיו בחזקת א' אשת אח ולא היה עליה א' יבמה לשוק ואל תשנה מס'.
ה. הוכיח רעק"א וכך כל האחרונים כצד היותר מחודש שיש כאן חזקה חיובית משום שהרי הגמ' הבינה שקיימת חזקה דרבה ג"כ במקרה של ס' קידושין ברישא כפי שאביי טען 'אי הכי בקידושין נמי נימא אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת' והרי שמה המצב הוא שהחזקה שנוהגת בפועל, היא לאיסור שכן האישה קיימת בחזקת איסור אשת אח וכיצד מס' אנו באים להתיר אותה ליבם, אלא שמוכח שחזקה דרבה היא חזקה חיובית האומרת מכיוון שלפני ס' הקידושין דנו את האשה הזו בכך שלכשבעלה ימות היא תהיה חייבת בייבום ובכך מותרת לייבם לכן מס' אל תשנה חזקה זו התאורטית והיא מותרת ליבם.
ו. מעשה המובא בשו"ת המהרי"ט:
מהרי"ט הסתפק במקרה שהובא לפניו באשה שנישאה לאיש לאחר שהבטיח ונשבע כי אין לו אחים שכן מנהג מקום זה היה שמתחתנים עם אנשים שבאו מארץ רחוקה רק בתנאי שהם ללא אחים ואין חשש עתידי של ייבום.
לימים העיד עליו עד אחד שיש לו אחים, לאחר מכן מת בעלה ואנו מסופקים האם צריך לחשוש לדברי העד ולעגנה מחשש שיש אחים וחייבת בייבום או שניתן להתיר ולא לחשוש שיש לו אחים?
עד אחד נאמן להתיר וכ"ש לאסור אך רק במקרה שאין חזקה נגדית לעדותו, א"כ השאלה העומדת לפתחנו היא האם לאישה יש חזקת היתר כנגד דברי העד וא"כ תותר לעולם או שמא אין לה חזקה ואז עד אחד נאמן באיסורין ותיאסר לעולם.
ז. תשובה למעשה מתוך סוגייתנו:
התוס' בסוגייתנו בד"ה 'אשה' נקט בפשיטות שאשה שספק התגרשה ואח"כ צרתה נישאת שלא אמרינן חזקה עתידית אלא רק במקרה שכבר הייתה נשואה לאיש ולאחר מכן התעורר ספק האם הוא גירש את הערווה. שכן רק באופן זה ניתן לומר שיש לאישה חזקה עתידית שאם הבעל ימות הרי שהיא תותר לעולם ואל תשנה זאת מספק של שמא גירש את הערווה, אך אם מראש היה ספק שמא גרש את הערווה ורק לאחר מכן צרתה התחתנה עם האיש הרי שמהרגע הראשון היא מסופקת בשאלה האם כשהבעל ימות היא תותר לעולם שכן יש ספק שמא הוא גירש את הערווה ותצטרך ייבום.
מכאן הוכיחו האחרונים שלא ניתן להתיר את האישה בהסתמך על כך שהייתה מותרת קודם הנישואין, שכן אם כך אז אף במקרה של תוס' של ספק גירש ואח"כ כנס את צרתה תתיר אותה מכך שפעם לפני החתונה היה לה חזקת כשרות לכל העולם.
אלא שנח' האחרונים בסיבת הדבר מדוע לא ניתן לומר את אותה החזקה:
הנוב"י בס' נז' ביו"ד מהדו"ק, ביאר כי לא ניתן להשתמש בחזקה זו משום שאותה חזקה גם תתירה ליבם, אם כן, מדוע שחזקה זו תכריע שמותרת לעולם ואסורה ליבם. שכן אנו מסופקים באישה זו האם מותרת לייבם ואסורה לעולם או שמנגד היא מותרת לעולם ואסורה לאח בעלה מדין איסור 'אשת אח' א"כ החזקה המוקדמת של טרום הנישואין לא יכולה לענות על הספק שלנו מאחר ומכוח אותה החזקה יש להתיר את כולם וזה ודאי לא אפשרי כי בכל צד של הספק אנו צריכים לאסור אותה על מישהו והספק רק על מי אח בעלה או על כל העולם.
לעומת זאת השב שמעתתא ביאר שהסיבה היא יותר שורשית, שהס' התעורר בשעה שעמדה האשה באיסור וע"כ אף אי לא מחזקינן מאיסור לאיסור ולכן לא נפשוט את הספק האם חייבת בייבום או לא לאור העובדה שלפני כן הייתה אשת איש לעולם ולא נאמר שהיה לה חזקת איסור אך מנגד גם אי אפשר לומר שהיה לה חזקת היתר שכן בזמן קרות הספק לא נהגנו לגביה בשום עניין בהתנהגות או אפילו בתודעה מסויימת שהיא מותרת לעולם וכל הסיבה שמותרת כיון שיש לנו חזקה חיובית במקרה שנישאה ואח"כ נולד ספק שמא גרש את הערווה שאז אמרינן שיש חזקה שקודם סברנו שאם ימות תותר לעולם אך כאמור זה לא מתקיים במקרה של ספק גירש את הערווה ואח"כ כנס את הצרה.
נפק"מ בין שתי הדרכים היא המעשה המובא במהרי"ט- לפי הנוב"י במקרה זה נוכל להתשמש בחזקה שהייתה לה לפני נישואיה שכן אמנם נישאה ונאסרה לעולם אך הבעל מת אלא שיש לנו ספק אולי אסורה לעולם אם יש לו אחים מצד זה נמשוך את החזקה שהייתה מותרת לעולם לפני נישואיה ונתיר אותה לעולם שכן הספק האם יש לו אחים ואסורה או שאין ומותרת לכל העולם במקרה כזה אני יכול להתשמש בחזקה המוקדמת טרום הנישואין , אך לעומת זאת לשב שמעתתא אינני יכול כי החזקה המוקדמת כבר פג תוקפה ועניינה מאחר ובשעת קרות הספק האישה כבר היתה נשואה ואסורה לעולם ולכן אמנם אין לה חזקת איסור אך מנגד גם אין לה חזקת היתר שסותרת את דברי העד ולכן אנו נאסור אותה לעולם ע"פ דברי העד שהובא במעשה של המהרי"ט
נמצא שיש כאן מח' עקרונית ועמוקה בין גישת הנוב"י לשב שמעתתא שלנוב"י חזקות הוא דבר מאד דיכוטומי ויבש אנו הולכים עד לנק' האחרונה שהדברים היו לנו ברורים ופושטים את הספק לאורם, אך לעומת זאת לשב שמעתתא יש צורך שיהיה איזשהו קיום לחזקה בזמן הולדת הספק או במובן מעשי שכך נהגנו או כחידוש סוגייתנו שאפילו בדבר שהיה תאורטי='לכשימות הבעל אני אהיה מותרת', אך לא ניתן להשתמש בחזקה קודמת שכבר מבחינתנו היא מציאות קודמת ואחרת שאיננה רלוונטית.
[1] יע' ברש"י שם שביאר שהמקרים בסיפא הם גט כשר מעיקר הדין אך מאחר ויש בו פסולים מדברי חכמים כמו העובדה שאין בו זמן וכו' הרי שהם פסולים מדרבנן ולכן אמרו חכמים שתחלוץ ולא תתיבם מאחר ואנשים לא יבינו שמעיקר הדין הגט כשר וכך אם תתייבם יסברו בטעות שצרת ערווה מתייבמת.
[2] יע' שם בגמ' מדוע לא החמרנו כך ג"כ ביחס לסיפא.