גלגל חוזר – הרב יעקב קופר

גלגל החוזר

הקדמה:  בשיעור זה נדון, בפרדוקס הלכתי הנוצר מחמת כמה דינים הסותרים האחד את השני וכך נוצר גלגל אין סופי.

הנוסחה למצבים אלה היא א' גורם לב' אך קיומו של ב' יגרום לבטל את א' וממילא גם ב' יבוטל שכן כל סיבת קיומו היא קיומו של א'.

א. כידוע, כפי שמפרט הרמב"ם בפ"ו מהל' אישות ישנם ב' סוגי תנאים, תנאי 'אם' ותנאי 'מעכשיו', המקדש בתנאי 'מעכשיו' בהתקיים התנאי התנאי נמצא למפרע שחלה החלות כבר מהרגע הראשון אך לעומת זאת בתנאי של 'אם' הרי שהחלות המותנית תחול רק בהתקיים התנאי, לכן המקדש אשה אם אביא לך 200 זוז הרי שהיא תהיה מקודשת רק מהשעה שהוא יביא לה 200 זוז אך לעומת זאת המקדש אשה מעכשיו אם אתן לך 200 זוז הרי שהיא מקודשת למפרע מהרגע הראשון אם יביא לה 200 זוז במהלך הזמן.

מקרה א':

מעתה, נתבונן במקרה שאדם מגרש את אשתו מעכשיו בתנאי שלא תאכל מאכלות אסורות במשך 30 יום והלכה האישה ונדרה שלא לאכול דבר מסוים הבעל היפר לה מיד והאישה אכלה את הדבר כעת יש לדון האם האישה מגורשת או שמא עדיין נשואה, נראה כי יש במקרה זה פרדוקס: לכאורה האישה מגורשת משעה ראשונה וא"כ אינו יכול להפר, אך א"כ הרי שהאישה לא עמדה בתנאי שלא לאכול מאכלות אסורים ונמצא שהיא אשתו כי הגט לא חל אך אם היא אשתו הרי שהוא יכול להפר לה וא"כ נמצא שקיימה התנאי וא"כ מגורשת משעה ראשונה ושוב אינו יכול להפר וחוזר חלילה. 

ב. מקרה ב':

הגמ' בגיטין פג. אומרת כי אדם שגרש את אשתו ע"מ שלא תינשא לפלוני ולאחר מכן האישה נישאה לאדם ב' שהיה מותר עליה וילדה ממנו ילדים והתגרשה ממנו לאחר מכן היא נישאה לאדם שלישי- אותו אדם שהבעל התנה שלא תינשא לו הרי שהדין יהיה שבניה מהשני ממזרים מכיוון שנמצא שלא עמדה בתנאי הגירושין של הראשון ונמצא שהיא אשת איש.

הרמב"ם בפ"ח בהל' גירושין פוסק את גמ' זו [הוא רק מדבר על עצם התנאי ולא עוסק במקרה שנישאה לאדם אמצעי בינתיים] ואומר כי אם האישה נישאה לפלוני שנאסר עליה בתנאי הרי שלא נתקיים התנאי וא"כ היא אשת איש של הראשון אך אם רק זינתה עמו אך לא נישאה לו נמצא שקיימה את התנאי מכיוון שרק להינשא לפלוני נאסר עליה אך לא לזנות עמו ולכן גירושיה מהראשון חלו והולד מהשני כשר ככל פנוי הבא על הפנויה.

אלא שהראשונים תמהים על גמ' זו ומקשים הכיצד אישה זו יכולה כלל להינשא לפלוני האסור עליה בתנאי של בעלה הראשון וממילא להפר את התנאי הרי אם היא נישאת לפלוני היא מפירה את התנאי נמצא שהיא נשואה באמת לראשון ולא חלו כלל נישואי השני מכיוון שהיא אשת איש.

א"כ הרי שנמצא לפנינו עוד מקרה של 'גלגל החוזר' האשה התגרשה ולכן יכולה להינשא לפלוני אך עצם התרחשות הנישואין לפלוני גורמים לביטול הגרושין מהראשוןוממילא ג"כ לביטול הנישואין של השני, א"כ נשאלת השאלה כיצד לדון אשה זו האם חלו הגירושין או לא.

המ"מ מביא את דברי הרמב"ן, הרמב"ן מתרץ בדרך פשט קושיא זו ואומר כי הסיבה שהאישה יכולה לעבור על התנאי זה כי אין האיש התכוון לאסור עליה חלות נישואין לפלוני שכן פעולה זו באמת אין ביכולתה לעשות אלא האיש רק התכוון לאסור לה ניסיון לנישואין ולכן ברגע שהאישה עשתה זאת הרי שעברה על התנאי ולכן הגירושין לא חלו[1].

מנגד תוס' מיישב אחרת את דברי הגמ' , מלשון תוס' נראה כי ברור לו כיצד להכריע בפרדוקס שנוצר שכן תוס' אומר שאין היא יכולה להינשא כלל ולעבור על התנאי , משמע שלתוס' ברור שבמקרה זה האשה גרושה ואין ביכולתה כלל לעבור על דברי התנאי ורק מתקשה התוס' בשאלה מדוע יש אופן שבו הגמ' מבינה שהיא ביטלה את התנאי ולכן הגירושין לא חלו[2].

תוס' מבין את תנאי האיש שהתכוון לנישואין ממש ולכן הוא נצרך להעמיד את דברי הגמ' שהאישה עברה על התנאי והגט לא חל באופן שהאישה נישאה לאיש האסור עליה לאחר מותו של מתנה התנאי ובנק' זמן זו ודאי שחלים נישואיה לשלישי כיון שהיא התאלמנה מהראשון ובאופן כזה בניה מהשני נהיים ממזרים למפרע כיון שהגט של הראשון התבטל בכך שעברה על תנאו ונישאה לאחר מותו לאדם השלישי שהיה אסור עליה בתנאי[3].

ג. מקרה ג':

המשנה בקידושין כב: מביאה מח' בין ר' מאיר לרבנן האם עבד כנעני יכול לשחרר עצמו בכסף ששייך לו שלרבנן יש באפשרותו ואילו לפי ר' מאיר לעולם עבד כנעני לא יכול להשתחרר ע"י כספו האישי אלא רק ע"י נתינת כסף מאדם זר ישירות לאדונו.

קי"ל כי מה שקנה עבד קנה רבו ולכן הגמ' מתקשה כיצד לבאר את דעת רבנן, הגמ' מעמידה את מח' באופן שנותן המתנה נותנה 'ע"מ שאין לרבו רשות בה', האחרונים מבארים כי מח' נעוצה בשאלה האם יש לעבד יד קניינית, האם לעבד יש יד קניינית וישות ממונית עצמאית אלא שתמיד לאחר שהוא זוכה במשהו האדון שמעליו זוכה ממנו או שמא עבד כנעני נחשב כשורו וחמורו של האדון שאין לו כל יד עצמית והאדון זוכה ישירות בכל חפץ שנמצא אצל העבד, ללא שהעבד הוא צינור שזכה בדבר באמצע הדרך. ולכן לרבנן יש לעבד יד עצמית ומשכך יכול העבד לזכות בדברים במקרה שהמקנה התנה שע"מ שלא יהיה לאדון חלק בזה ואילו לר' מאיר לא שייך כלל מציאות שעבד יכול לזכות במשהו.

אך מתקשים האחרונים, אף שיובן שלפי רבנן יש רגע שבו זוכה העבד בכסף מ"מ הרי לא נעלם הדין ש'מה שקנה עבד קנה רבו' ולכן האדון צריך לזכות בכסף אלא שמחמת התנאי שהנותן התנה ע"מ שאין לאדון רשות בו האדון לא יכול לזכות בכסף  והכסף צריך לחזור לנותנו וא"כ הכיצד יתכן שהכסף שייך לעבד והוא יכול לשחרר עצמו ע"י נתינתו לאדונו.

ובנוסח הגלגל-אם העבד קונה הרי שהאדון קונה אך אם האדון קונה המתנה לא חלה שכן הגדירו בתנאי שהאדון לא יזכה וא"כ המתנה צריכה להישאר אצל הנותן, והתוצאה היא שהעבד לא זוכה בכסף ולא יכול לשחרר את עצמו, ואנו צריכים להבין את דעת רבנן האומרים שהעבד זוכה בכסף ומשחרר את עצמו בנתינת הכסף לאדונו.

ד. ביאר ר' שמעון שקאפ את הקושיא במקרה האחרון ומתוך דבריו אנו יכולים למצוא מזור לכל המקרים שהסתפקנו בהם, אומר הגרש"ש, כל הקושיא כיצד העבד זוכה בכסף מתבססת על הדין ש'מה שקנה עבד קנה רבו' ומשום שהאדון לא יכול להשאיר את המתנה אצלו שכן היא הותנתה ע"מ שאין לרבך רשות בה לכן היא חוזרת לנותן, אך מייסד הגרש"ש שכל חלות שלא יכולה להתקיים אין היא מוגדרת כ'מתרחשת ואז מתבטלת' אלא היא לא חלה כלל, חלות זהו דבר המתקיים אך אם התרחשותו תגרום בהכרח לפקיעתו הרי שלא מצליח לחול כלל אף לא לרגע אחד. בדוג' זו אין זה מוגדר כי האדון זוכה ובכך הופר התנאי של הנותן והמתנה חוזרת לנותן אלא משום שברור לנו שהאדון לא יוכל לזכות בחפץ כי אם יזכה הרי המתנה תתבטל לכן הוא לא מתחיל לזכות בחפץ וכך הכסף נשאר אצל העבד.

ה. ניישב את ב' המקרים הקודמים ע"פ דברי הגרש"ש:

שכל 'הגלגלים' שאנו דנו בהם הרי שמה שהביא אתנו לגלגל אין סופי היא העובדה כי ראינו חלות שמתקיימת ומיד אח"כ בהכרח מבטלת את עצמה אומר הגרש"ש שזה לא ההסתכלות הנכונה אלא חלות כזו לא מתחילה לחול.

במקרה ב': תוס' אמר שהאישה לא יכולה להינשא כלל לפלוני ולכן היא מגורשת מהראשון כי היא לא יכולה לעבור על התנאי, הסיבה לכך כי הגירושין בהתחלה יכולים להתקיים שכן הוא מגרש אותה ע"מ שלא תינשא לפלוני ובוודאי שהגירושין יכולים להתקיים אם לא תינשא לו, אך נישואיה לאותו פלוני לעולם לא יכולים להתקיים שכן אף אם נאמר שהייתה מגורשת הרי שנישואיה לפלוני יבטלו את הגירושין וממילא יבטלו את הנישואין לפלוני, א"כ חלות שלא תוכל להתקיים -הנישואין לפלוני , לא מתחילה כלל לחול ולכן פשוט לתוס' במקרה זה שהגירושין יחולו שכן אין באפשרותה כלל להינשא לאותו פלוני.

במקרה א': הבעל מגרש את אשתו ע"מ שלא תאכל מאכלות אסורים במשך 30 יום גירושין אלו וודאי שיכולים להתקיים, אך הפרת הבעל את הנדר לא יכולה להתקיים שכן אם נאמר שהצליח להפר נמצא שהיא קיימה את התנאי ובעצם הייתה מגורשת וא"כ ההפרה לא תוכל להתקיים הרי ש'חלות'-הפרה שקיומה יביא לביטולה אין היא מתרחשת כלל ולכן במקרה זה לא נחשב שהבעל התחיל להפר אלא האישה עברה על נדרה ולכן היא לא תהיה מגורשת.

ו. מצב הבחירה החופשית:

עד כה עסקנו במקרים היוצרים 'גלגל'-פרדוקס ופתרונם ע"י דברי הגרש"ש. בדברי המנחת חינוך במצוה ד', אנו מוצאים מקרה הפוך מקרה שכל אפשרות שנחליט להכריע יימצא שאנו צודקים ואפשר להכריע כך, המנחת חינוך עוסק במקרה שבאים ב' עדים בל' בחודש והם רוצים להעיד שכבר ראו את הלבנה והיום הוא בעצם א' בחודש, עדים אלו נולדו בא' בחודש לפני 13 שנה בדיוק, נמצא שאם הם יעידו ונקבל עדותם הרי שלמפרע נמצא שהם גדולים היום ועדותם כשירה אך אם נחליט לא לקבל אותם מכיוון שכרגע הם קטנים, ג"כ בבית דין  יצדק שכן אם לא נקבל את עדותם הרי שהיום ל' בחודש והם עודן קטנים.

המנ"ח נוקט כי במקרה זה הרשות ביד הבית דין להחליט האם הם רוצים לקבל את עדותם או לא, אע"פ שבדרך כלל בית דין מחויב לקבל עדים שרוצים לקדש ע"פ הראייה , במקרה זה אין עליהם חובה כזו לקבל עדים שרק ע"י עדותם יהפכו להיות עדים כשרים אך מנגד הם יכולים לעשות זאת שכן לאחר שיקבלו את עדותם נמצא שהעדים הם כשרים כי היום א' בחודש, על כן במקרה שכזה בית דין יעשה כרצונם אם ירצה לקדש החודש יקבל עדותם ואם לא רוצה לקדש החודש לא יקבל את עדותם.

 

[1] הרמב"ן מתרץ תירוץ שני שגם אותו מביא המגיד משנה ויש לעיין במהות התירוץ, ע' אבן האזל מכירה יא,י.

[2] נק' זו שלתוס' ברור כי הגרושין חלו והתנאי התקיים ולא להיפך תתבאר בהמשך בס"ד בדברי ר' שמעון שקאפ.

[3] טמון בדברי התוס' אלו שאדם יכול להתנות תנאי שמשמעותו תחול אף לאחר מותו ולא אמרינן שמותו מפסיק אף את תנאיו. יש מי שחלק על נק' זו.

שיעור הרב יעקב קופר




דיני שליחות בתרומה – עו"ד ישראל פוקס

  בס"ד                                                                                                                                                    ל' סיוון תשפ"ו  15/6/2026

דיני שליחות בתרומה – עו"ד ישראל פוקס

המקור בפרשה ובגמרא

התורה בפרשת קורח עוסקת בדיני תרומת מעשר. נאמר בפסוק: "כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת ה' מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם". רש"י מסביר על דרך הפשט שהמילה "גם" באה להשוות בין תרומת מעשר לתרומה גדולה לעניין קדושה ואיסורים, אך חז"ל לומדים מהריבוי "גם אתם" את המקור לדין השליחות: "גם אתם – לרבות את השליח".

בגמרא במסכת קידושין (מא.) מובא המקור לשליחות בגיטין וקידושין מהפסוק "וְשִׁלַּח… וְשִׁלְּחָהּ", והגמרא מנסה לברר מהו המקור לשליחות בתרומה. היא מביאה ראיה ממשנה במסכת תרומות: "האומר לשלוחו צא ותרום, תורם כדעת בעל הבית; ואם אינו יודע דעת בעל הבית, תורם בבינונית… פחת עשרה או הוסיף עשרה, תרומתו תרומה".

שאלת הפני יהושע והמקנה ותירוציהם

הפני יהושע והמקנה שואלים מדוע הגמרא הייתה צריכה להביא את הסיפא של המשנה ("פחת עשרה או הוסיף עשרה") כדי להוכיח שיש שליחות, הרי כבר מהרישא ("האומר לשלוחו צא ותרום") רואים שיש מושג כזה.

  • תירוץ הפני יהושע: מהרישא לבדה לא ניתן להוכיח שליחות, כי ניתן היה לומר שהדין שם הוא מדין "זכין" (זכין לאדם שלא בפניו). רק מהסיפא, שבה השליח טעה לרעה (פחת או הוסיף בניגוד לרצון המדויק), וזהו "חוב" ולא "זכות", ובכל זאת התרומה חלה – מוכח שזהו דין שליחות ולא זכין.
  • תירוץ המקנה: תרומה ניטלת במחשבה. ברישא ניתן היה לומר שבעל הבית הוא זה שהחיל את חלות התרומה במחשבתו שכתוב "ונחשב לכם" , והשליח רק ביצע את הפעולה הפיזית (מעשה קוף). רק בסיפא, כשהשליח תורם כמות שבעל הבית לא ידע עליה ולא חשב עליה, מוכח שהשליח הוא זה שמחיל את החלות מכוח דין שליחות.

קצות החושן ואבני המילואים

האחרונים מקשים על הפני יהושע מיסודם של הקצות והאבני מילואים: אין דין "זכין" כאשר לוקחים מתוך רכושו של אדם (זכין מאדם), אלא רק כשמוסיפים לו רכוש (זכין לאדם). הפרשת תרומה מפירותיו של אדם היא "זכין מאדם" (הפיכת טבל לחולין תוך לקיחת חלק מהפירות), ולכן לשיטתם זה לא יכול לפעול מדין זכין ללא מינוי מפורש. אם כן, שוב חוזרת השאלה מדוע היה צריך את הסיפא.

הגמרא בגיטין (לב:): מחלוקת רש"י והרשב"א

במשנה בגיטין מדובר על אדם ששלח גט ואחר כך פגש את השליח ואמר לו "גט שנתתי לך בטל הוא". הגמרא אומרת שאפילו אם לא רדף אחריו אלא פגש אותו במקרה, הגט בטל.

  • רש"י: מסביר שהיינו יכולים לחשוב שהבעל רק רוצה "לצער" את האישה (לעכב את הגט לחודש-חודשיים) ולא לבטל את השליחות לגמרי. קמשמ"ל שהגט בטל.
  • הרשב"א (מתוך רש"י): מדייק מרש"י שאילו הבעל היה אומר במפורש "אל תיתן את הגט עכשיו אלא בעוד חודשיים" (ללא ביטול השליחות), והשליח היה עובר על דבריו ונותן מיד – לפי רש"י הגט היה גט. הרשב"א תמה על כך: איך יכול השליח לפעול בניגוד לרצון המשלח באותו רגע?.

הגמרא בגיטין (סז.): מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש

במקרה שאדם מינה שליח להולכת גט ואז "אחזו קורדייקוס"  (השתטה)

  • ריש לקיש: כותבים ונותנים את הגט לאלתר, למרות שהבעל כעת אינו שפוי.
  • רבי יוחנן: אין נותנים את הגט עד שיבריא הבעל.

מחלוקת הרמב"ם והטור

המחלוקת בין האמוראים מתגלגלת לפסיקת הראשונים:

  • הרמב"ם: פוסק כרבי יוחנן, אך כותב שאם נתנו את הגט בעודו שוטה – הגט "פסול" (משמע: מדאורייתא הגט חל, ורק מדרבנן הוא פסול).
  • הטור: כותב שאם נתנו את הגט בעודו חולה "אינו כלום" – כלומר, בטל מדאורייתא.

האור שמח והסטייפלר: המהות מאחורי המחלוקות- כיצד עובד עיקרון השליחות?

האחרונים מסבירים שיש שתי הבנות במושג השליחות:

  1. יד אריכתא: השליח הוא הרחבה פיזית של בעל הבית – בכל רגע ורגע אני פועל מכח המשלח. אם בעל הבית אינו יכול לפעול (שוטה) או אינו רוצה לפעול כרגע (לצערה), גם השליח אינו יכול.

אם השליחות היא ידו הארוכה ואז אם הבעל לא רוצה – אתה לא יכול לפעול כי כח השליח מתחדש כל רגע – זו שיטת הטור והרשב"א.

  1. כוח עצמאי (השליח כבעלים): ברגע המינוי, המשלח "מזריק" כוח לשליח. השליח הופך ל"בעל הבית" על הפעולה – הוא נהפך לבעלים לעשות את הפעולה. כל עוד לא היה ביטול פורמלי של השליחות, השליח יכול לפעול גם אם המשלח שוטה או מתנגד זמנית.

אם הכח הוא שאני בעה"ב על הפעולה – אני יכול לגרשה גם כעת כי לא ביטלת את השליחות – זו שיטת הרמב"ם ורש"י.

שיטת ר' שמעון שקאפ וההבדל בין ציווי למינוי

רבי שמעון שקאפ מחלק בין שני סוגי שליחות:

  • שליחות של נתינת כוח (מינוי): בחלויות וקניינים (כמו גט ותרומה). כאן המשלח מעניק לשליח סמכות משפטית, ממנה אותך, נותן לך כח לבצע חלות.
  • שליחות של ייחוס מעשה (ציווי): במעשים פיזיים (כמו שחיטת קורבן פסח ). כאן השליח יכול לעשות את הפעולה בעצמו, והשליחות רק מייחסת את התוצאה למשלח, לכן צריך ציווי.

הגמרא דנה האם כוהנים הם שלוחי רחמנא או שלוחי דידן בקידושין היא פוסקת שהם שלוחי רחמנא משום "כל דאיכא לא מצי עביד" – כל דבר שאתה לא יכול לבצע – גם שלוחך לא יכול, הגמ' בנדרים באותה סוגיא – לא פושטת

אומר תוס' אולי הם גם שלוחים שלנו? וקשה הרי יש טענת "מי איכא מצי עביד…"?

אומר ר' שמעון שקאפ: בשליחות של מתן כח – אם אין לי כח לבצע ודאי שהכהן יש לו יותר כח ממני ולכן הוא אינו יכול להיות שלוחי אבל בנדרים על צד השליחות של ייחוס מעשה ע"י ציווי – יכול להיות שאפשר!

מכאן עולה השאלה: האם בשליחות של "נתינת כוח" נדרש גם "ציווי" (רצון מתמשך) של המשלח?.

הגמרא בגיטין (סו.) לעומת מודר הנאה

בגמרא בגיטין נאמר שמי שצועק מהבור "כל השומע קולו יכתוב גט" – דבריו קיימים כי זהו מינוי. לעומת זאת, בדין מודר הנאה, המשלח יכול להגיד "כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום", וזה חל למרות שאסור לו למנות שליח (כי הוא נהנה מהשליחות).

הרמב"ן מסביר שבתרומה לא צריך שליחות גמורה אלא רק "גילוי דעת". לעומת זאת, בגיטין חייבים שליחות. העונג יום טוב מיישב את הרמב"ן לפי ר' שמעון שקאפ: בתרומה (נתינת כוח) צריך מינוי (סמכות), אבל לא צריך ציווי (בקשה אישית שממנה נהנים). לכן במודר הנאה, כשאין ציווי אלא רק גילוי דעת שמעניק סמכות, זה מותר.

סיכום: הסבר מחלוקת רש"י והרשב"א

לפי יסודות אלו ניתן להבין את מחלוקת רש"י והרשב"א:

  • רש"י סובר שבשליחות של חלויות (נתינת כוח) לא צריך ציווי מתמשך. לכן, אם הבעל רוצה רק לצער את האישה (העדר ציווי זמני) אך לא ביטל את המינוי – השליח עדיין מחזיק בכוח והגט חל.
  • הרשב"א סובר ששליחות היא "ידו ארוכה", ולכן היא תלויה תמיד ברצונו ובציוויו של המשלח. ברגע שהמשלח גילה דעתו שאינו רוצה שהפעולה תיעשה כעת, השליח מאבד את כוחו לפעול.

הסיפא של המשנה בתרומה ("פחת או הוסיף") באה ללמד בדיוק את זה: למרות שהשליח פעל בניגוד ל"ציווי" המדויק של בעל הבית, הפעולה חלה כי המינוי (נתינת הכוח) עדיין קיים.