image_print

דין תוספת בט' באב

ט' באב – דין תוספת / ר' צביקה

נשאלה שאלה האם בערב ט' באב יהיה מותר לקחת כדור להקלת הצום – לפני הצום?

נידון בשו"ת מהרש"ם, המקור לאיסור:

רמב"ם בפ' המשניות תענית פ' ג': אסור ברחיצה ובסיכה ומוסיפין מחול לקודש".

אומר הפירוש למשניות: ןעשיית מלאכה – דבר מגונה מאוד.

ר' יושע בער: מוסיפין מחול על הקודש – מנחת חינוך שי"ג ס' י"ט: יש דין תוספת בט' באב כמה דקות קודם.

הרידב"ז: בט' באב אין דין תוספת וכוונת הרמב"ם שמבין השמשות לקבל אבילות, היה מקום לומר שבט' באב שהוא מדרבנן וספיקא מדרבנן לקולא אז אולי ייכנס הצום בצאת הכוכבים ויצא בצאת הכוכבים?

דעת הרי"ף: אחרי סעודה מפסקת וברהמ"ז – אם קיבל עליו תענית לא יכול עוד לאכול או לשתות.

הרמב"ן: הגמ' בפסחים נד: דנה האם בט' באב בין השמשות יש להוסיף או לא?     לפי הרי"ף למה הגמ' דנה אם בין השמשות מותר או אסור? הרי לכאורה ודאי לפי הרי"ף שצריך לקבל קודם?!

עונה הבית יוסף: הגמ' דנה באדם שלא קיבל על עצמו כבר את תחילת הצום – זה הדיון בגמ' אבל הרי"ף דיבר על אדם שכבר קיבל על עצמו ולכן אין שאלה.

  • הרמב"ם הל' העשור פ' א': "מצוות עשה לשבות ממלאכה בעשור לחודש" –  מדייק ר' יושע בער שכל דין שביתה לפני הזמן זה מדין תענית אבל לא ממלאכה ולכן לשבות ממלאכה זה בעשור לחודש, יוה"כ מתחיל בלילה אבל את התענית אפשר להקדים, את כניסת יוה"כ אפשר להקדים אבל את עשור לחודש – אי אפשר להקדים (ערוך לנר).

רחיצה אסורה לא מדין אבילות אלא מדין תענית ולכן מי שמקדים להכניס את הצום – לא יוכל להתרחץ.

הרמב"ן שואל מדוע הגמ' מסתפקת בבין השמשות אם זה זמן מותר או כבר אסור? הרי אם מקבל על עצמו תענית – האבילות חלה?! לפי הרי"ף יש דין תוספת!

-: יש כאן 2 דינים: האדם יכול לקבל על עצמו את התענית אבל ספק הגמ' הוא אם ניתן להקדים את דיני האבילות, ברמב"ם כתוב שמוסיפין מחול על הקודש – רק תוספת תענית אבל לגבי אבילות – אין תוספת.

לרמב"ן אין תוספת בכלל אפילו לא בתענית.

הרמב"ם הל' תענית פ' ב' בל' ט': חסידים ראשונים…ואוכלה ושותה עליה קיתון של מים…ואוכל בשממון ודאגה".

ברמב"ן אין דין לאכול סעודה מפסקת בערב ט' באב ואסור לאכול 2 תבשילין – שלא ייכנס מעונג לט' באב.

רמ"א תקנב: יש נהגו לאכול סעודה קבועה עם כמה תבשילין לפני מנחה ואח"כ סעודה מפסקת עם תבשיל אחד, והרמב"ן קרא תיגר על כך (דרכי משה).

לפי הרמב"ן הבעיה שלא תיכנס מעונג לצום שנאמר "בטן רשעים תחסר".

יש נדון שאסור ללמוד תורה אחרי חצות שלא ייכנס מעונג ל ט' באב.

הרמב"ן למד שאין דין הוספה לפני ולכן לא יכול לקבל תענית לפני ולכן אין דין של סעודה  מפסקת אבל האיסור לאכול 2 תבשילין כדי שלא ייכנס מעונג לצום.

הרמב"ם: אדם יכול לקבל על עצמו כבר לפני כניסת הצום, יכול לקבל על עצמו קודם דיני תענית, ודין סעןדה מפסקת הוא דין של מאכל אחד ולא שניים כקבלת התענית.

  • בט' באב שחל בשבת – נדחה למוצא"ש ובשבת אוכל בשר ושותה יין כמו בסעודת שלמה, הבאר היוב אומר שאין דין של סעודה מפסקת בט' באב בשבת – הכל רגיל.

ההסבר: התוספת היא רק מדין של תענית ולא מדיני אבילות ולכן כשחל בשבת לרמב"ם שיש תוספת תענית – בשבת לא יהיה, אבל לרמב"ן אין כלל דין של תוספת.

הגאון: אם מותר לאכול בשבת שחל בה ט' באב כסעודת שלמה מדוע הרמ"א פוסק שלא ילבש בגדים מיוחדים?

-: מדין תענית – מותר לאכול אבל בגדים הם מדין אבילות שחלה (בצנעא) עוד לפני.

גדר קריאת התורה בתענית

בס"ד                                                                                                                                                 7/7/2005

גדר קריאת תורה בתענית / ר' גדעון אוסטרוב

 

שו"ע הל' תעניות: "כהן שלא התענה לא יעלה לתורה בתענית ציבור".

מהרי"ק: מנהג בזמנם למכור את עליות שבת בראשית .

            מה קורה בכהן שלא קנה עליה וגם לא הסכים לצאת החוצה  ולאפשר לקונה שהוא ישראל לעלות?

            -: כיון שכל חובת הכהן היא משום "וקידשתו" כאשר יש אפשרות לעלות אותו אז עוברים על "וקדשתו" אבל

               כשיש פגיעה בציבור – אזי אין חובת וקדשתו.

המהרי"ק מביא את הסיפור על כהן שלא התענה ולא הסכים לשתף פעולה ולצאת מביהכנ"ס – ופסק שניתן לעלות במקומו מישהו אחר אפילו אם הוא בביהכנ"ס.

אם כבר קראו לו לעלות לתורה – מחלוקת ב"ח וט"ז אם הוא עולה או לא.

רע"א: מה הראיה בכבוד הציבור  של עליות בכסף מתענית? הרי בתענית הברכה של לא צם היא ברכה לבטלה ואילו במכירת עליות – הברכה תופסת?!

אלא שמכאן לומדים שהברכה אינה ברכה לבטלה ולכן ניתן להביא ראיה ממכירת עליות לתעניות.

  • ט באב בבוקר לא קוראים "ויחל" כמו בשאר תעניות אלא קוראים "כי תוליד בנים" – כהן שנצרך לאכול עולה או לא?

רע"א דן לגבי יו"כ בקריאה בבוקר ופוסק שמותר לאדם שנצטווה לאכול לעלות כי הקריאה היא מדיני המועד ולא קריאה מדין תענית ציבור, במנחה מסתפק רע"א האם קריאת מנחה של יו"כ – עריות – היא מדין התענית כמו "ויחל" במנחה בשאר תעניות או או שזוהי קריאה מענייני היום.

ביו"כ שחל בשבת – מוסיף ר' שלמה איגר – כן יעלה כי סיבת הקריאה במנחה היא כמו בשבת רק תוכן הקריאה שונה כמו תענית שחלה בשני וחמישי.

  • העקרון המנחה לעליית הלא צם – האם הקריאה היא מחובת היום או מחובת התענית.

ישנה סוגיא בשבת: I) אדם מתפלל בחנוכה בר"ח מוסף – האם מזכיר על הניסים או לא? הרי המוסף בא משום ר"ח ולא משום חנוכה?

  1. II) בשבת ור"ח האם הברכה האחרונה אחרי ההפטרה – "על התורה ועל העבודה" – האם להזכיר בה ר"ח או לא?

הגמ' פושטת את הספק שקורא הפטרה ביו"ט או מתפלל מוסף בר"ח בחנוכה – תוסיף גם את המועד.

הגמ' דנה האם ביו"כ בברכה האחרונה שלאחר ההפטרה  מזכירין יו"כ?

המרדכי: ביו"כ מברכין על התורה כי הפטרה זו נתקנה לכבוד קדושת היום. אך לדעת הרמ"א, וכן מנהג האשכנזים שלא לחתום בשל יום הכיפורים ובשל שבת, תקנת ההפטרה אינה לכבוד קדושת היום, אלא מחמת התענית כמו בכל תענית.

ביאור הגר"א בשו"ע תרכ"ב: מחלק בין ק. התורה בשבת ליו"כ. במנחה יו"כ – סיבת הקריאה היא מדין תענית ולא משום המועד ולכן לא מוסיפים יו"כ בברכה האחרונה של ההפטרה כי דין הקריאה הוא משום התענית.

לשו"ע שכן אומרים "שבת ויום הכיפורים" – הקריאה היא מדיני השבת.

ספק: בקריאה במנחה ביוה"כ האם הקריאה היא מחמת היום או או מחמת התענית? נפק"מ לגבי לעלות לתורה אדם שלא התענה.

חת"ס: מביא את סיפורו האישי (שו"ת חת"ס או"ח ס' קנז): "ביום ת"ב תקע"א החליתי והוצרכתי לשתות בעו"ה והרהרתי בדעתי אם ישאלוני התלמידים …האם יקראוני להעלות אותי לתורה למנחה בקריאת ויחל מה אשיב להם, ונ"ל פשוט שיכולתי לעלות לתורה לקרות ויחל כמו שאר כל אדם , דהנה דין זה דמי שאינו מתענה לא יעלה לתורה – לא נמצא מפורש בשום מקום, ואדרבא מסברא נותן הדעת שיכול כל אדם לעלות ולקרות ולברך על חיוב הצבור".

ומסתפק לגבי עליית הלא מתענה, המקור הוא שאינו עולה לתורה מי שלא התענה בה"ב (הצומות לאחר הרגל) והרי שם האדם מקבל על עצמו את התענית אבל מי שלא קיבל – לא מתענה, חז"ל לא חייבו אותנו להתענות!

אם נאמר שת' באב זו קריאה משום התענית – אומר החת"ס – גם אותו אחד שאכל מותר לו לעלות כי התירו לו ארוחה אחת והוא מתענה שלא אכל יותר! החיוב בתענית הוא גם לגביו! הוא מתענה במשהו, הוא שייך לתענית וממילא הוא בר קריאה ואילו המהרי"ק דיבר על מקרה שאינו בר תענית.

טעם נוסף מביא החת"ס שזוהי בעצם חובת היום – ת' באב מחייב קריאה בתורה בשחרית ומנחה ללא קשר אם מתענה או לא.

נפק"מ בין 2 הטעמים אם יש עשרה שלא מתענים.

 

הגמ' במגילה ה. שלושה דברים אמר רבי ולא הודו לו… ביקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו"  – הר כתוב שמי שלא מתענה בת' באב לא רואה בשמחת ירושלים?

-: תוס: לא התכוון לבטל לגמרי אלא: I) מהחומרא שיותר משאר התעניות    II)  רצה לעוקרו מ-ט ל-י באב.

הרי יש כלל ש"אין בי"ד יכול לבטל בי"ד חבירו" כיצד רצה רבי לשנות את חומרת התעניות או אפילו לשנות את היום?

כמו כן כיצד הגמ' קבעה שמגילה נקראית בי"א,י"ב, י"ג… הרי אי אפשר לבטל בי"ד חבירו אפילו חלקית?

-: תקנת חמשת העינויים היא תקנה מאוחרת, לגבי שינוי היום – אין כאן ביטול אלא כי הייתה דעה (של ר' יוחנן) לצום ב י' באב ורבי לא חולק אלא פוסק כדעת יחיד.

חקירה: ישנן מצוות שהן תוצאה של היום כמו סוכה בסוכות או שבעצם עניין המצווה מצד עצמה רק חיפשו "אכסניא" למצווה והטילו על יום מסויים אבל לא היום מחייב.

החקירה בט' באב – חז"ל הטילו נוהגי אבילות על החורבן – האם כשתיקנו את ט' באב הם תיקנו יום אבילות על החורבן ומהתוכן הפנימי מחייב נוהגי אבילות ותענית או שבעצם רצו לקבוע אבילות על החורבן וחפשו יום קרוב ומצאו את ט' באב כ"אכסניא" לנוהגי האבילות.

מנחת חינוך: להתענג בשבת – זהו מדברי קבלה וכן מנהגי האבילות וכאשר הם מתנגשים  כמו ט' באב שיוצא בשבת – צריך להיות דין של "שב ואל תעשה"?!

-: ט' באב אינו יום שקבעו לו מהות אלא משמש כ "אכסניא" לדיני אבילות ומצאו את ט' באב.

– לגבי לעקור קריאת מגילה: בפורים שזהו יום שמחה – אי אפשר להזיז את דיני הפורים כי עיקר היום הוא ע"י מצוות מעשיות , שם הזזת היום היא ביטול עצמו של היום אבל אם נאמר לפי החקירה שתוס' בעצם סברו שתקנות האבילות מצאו אכסניא ב ט' באב אזי זה לא שעצם היום גורם לדיני התענית ולכן זו לא עקירה.

– ט' באב שיוצא בשבת ונחה לראשון – האם ראשון הוא תשלומין או מדין עיקר התקנה? – נפק"מ לקטן שהגדיל בשבת של ט' באב וכן לגבי אבילות בצנעה בשבת.

מחלוקת זו תלויה בחקירתנו אם ט' באב הוא יום אבילות ומתוך כך נבעו הדינים ואז ברור שיום ראשון הוא תשלומין אבל אם היום הוא רק אכסניא למנהגי האבילות – יום א' משמש כאכסניא אחרת.

  • קריאת התורה אינה מנותקת מיום הקריאה, לקריאה אין משמעות ללא הזמן, קריאה בתורה אינה אכסניא שמחפשים יום אלא המועד קובע את הקריאה.

בט' באב הקריאה היא או שהיום מחייב או האבילות מחייבת .

בט' באב הקריאה היא מעניינו של יום – היום מחייב את הקריאה אבל לשיטה השניה שאין סתם קריאה בתורה כאכסניא מה מחייב את הקריאה?

-: התענית, היא מחייבת את הקריאה.

ואסיים בסוף תשובתו של החת"ס:

"מ"מ בהא סלקינן דחולה האוכל בט' באב עולה לתורה במנחה בלי שום פקפוק לפע"ד, והרופא לשבורי לב ומחבש לעצמותם הוא יחלימני ויחייני וינחמני בנחמת ציון".