בס"ד 12/6/2023
מקרה זה הגיע לבי"ד של הרב ווזנר
מקרה זה הגיע לבי"ד לעניני ממונות בירושליים
הרמב"ם הל' גזילה ואבידה ה ו': "אם התייאשו הבעלים הרי אלו מותרים", התורה
התירה למוצא בגלל ייאוש הבעלים.
בתי הדין פסקו שבגלל מחלוקת בפוסקים – רמב"ם מול רמב"ן והרשב"א יהיה אצל המוחזק עד שהשני יביא ראיה.
בבא מציעא כב: מהו ההיתר בזוטו של ים? זו גזירת הכתוב "אשר תאבד ממנו" ואתה "מצאת". זוטו של ים הוא אבוד מכולם לא רק ממני – זה מותר למוצא.
הגמ' בדף כד אומרת: "וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר גהמציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס ומן זוטו של ים ומשלוליתו של נהר המוצא בסרטיא ופלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים מצויין שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן".
הרמב"ם פ' יא "המוצא אבידה בזוטו של ים או בשלוליתו של נהר – הרי זה שלו" ומוסיף הרמב"ם "שזה ודאי התייאש מהם" – אם יש פסוק ("וכן תעשה לכל אבידת אחיך…") למה צריך ייאוש?
מהלך ראשון של ר' שמואל:
בב"ק קיג. אבידת נוכרי מותרת כי היא לא נקראת "אבידת אחיך".
מדייק הב"ח: מותרת – זה רק מותר אבל לא נהפך לשלך, אין הפקעה מיד הגוי עד שלא התייאש. נפק"מ: גוי שמוכר לולבים מיוחדים ובלעדיים – יש סימן עליהם – האם המוצא יוכל לברך עליו ביום הראשון? -: ביום הראשון אני לא יוצא ידי חובה אם לא התייאש, זה לא שלי ! דבר שיש לו סימן ושל ישראל – אין ייאוש מועיל ואצל הגוי כשמצא את הלולב הוא לא התייאש.
טור שו"ע: אדם שהניח מיטה במקום מרכזי – ודאי שמישהו ייקח אותה ודינה כהפקר.
הרמב"ם הל יא: אדם שהשליך כיסו (כספו) ברה"ר או הניח חפץ ברה"ר – אין נזקקין לו -אתה לא צריך להחזיר לו.
2 דינים: גוי שאיבד אבידה היא מותרת אבל לא שלי! זה רק מותר.
מאבד ממונו לדעת – מדייקים ברמב"ם שאתה לא צריך להחזיר לו אבל
זה לא שלך כל עוד אין ייאוש בעלים.
בדף כד אומרת הגמ' – לגבי אבידה בסרטיא ופלטיא – "הרי אלו שלו" כיוון שהבעלים התייאשו אלו 2 דינים שונים.
הרמב"ם מסביר לנו שזה שלו כי "אבודה ממנו" – לא צריך להחזיר וצריך להגיע לייאוש כדי שהמציאה תהיה שייכת למוצא.
