חיוב נשים בבנין בית המקדש
אלה פקודי המשכן משכן העדות (שמות לח כא)
מובא במדרש: לכך נאמר אלה פקודי המשכן משכן העדות עדות היא לכל באי העולם, שאין סליחה אלא לישראל, שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. שכיון שעשו ישראל את העגל, היו סבורים אומות העולם שאין הקדוש ברוך הוא מתרצה עוד לישראל כיון שעשו המשכן והשרה שכינתו ביניהם ונהיה להם לעדות שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא, (מדרש)
בניית המשכן, והשראת השכינה בו כפי שאמר הקב"ה לישראל עוד קודם שחטאו בעגל "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכו" – היתה עדות לישראל שהקב"ה התרצה להם אחרי עוון העגל.
בפסוק זה "ועשו לי מקדש" נצטוו ישראל במצות עשה לבנות את בית המקדש. וכמו שכתב הרמב"ם (בית הבחירה א, א): "מצות עשה לעשות בית ליי' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו' ".
בשיעור זה נדון בדין נוסף שהביא הרמב"ם שאף נשים חייבות במצוה זו של בנית בית המקדש, למה אינו עומד בסתירה לכלל הידוע שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן.
האם מצות בנין בית המקדש נחשבת מצוה שהזמן גרמא * האם ניתן לבנות את כלי המשכן בלילה * יסוד חדש בהגדרה של מצות עשה שהזמן גרמא * תירוץ זה תלוי בחקירה האם מצות בנין בית המקדש היא בעצם הבניה או שיהיה בנוי * ביאור נוסף למה מצות בנין המקדש אינה נחשבת למצוה שהזמן גרמא * אם הטרחה שקודם המצוה היא חלק מהמצוה למה צריך פסוק שנשים חייבות * חידושו של המהרי"ט בגדר מצות עשה שהזמן גרמא * מיישב על פי המהרי"ט למה מצות בנין המקדש אינה מצוה שהזמן גרמא * בנין בית המקדש – מצוה המוטלת על הציבור * ביאור נוסף בסיבת חיוב נשים בבנין בית המקדש
האם מצות בנין בית המקדש נחשבת מצוה שהזמן גרמא
כתב הרמב"ם (בית הבחירה א, יב): "אין בונין את המקדש בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן ביום מקימין לא בלילה. ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים, והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר, ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין, ואין בנין בית המקדש דוחה יום טוב". הרי דעת הרמב"ם שנשים חייבות בבנין בית המקדש.
והקשה הרמב"ן, מאחר ובנין בית המקדש אינו נוהג בשבת ויו"ט, אם כן זו מצות עשה שהזמן גרמא, ולמה נשים חייבות במצוה זו.
ובקהילות יעקב (שבועות סימן י) כתב ליישב שמצות בנין בית המקדש מצד עצמה אינה תלויה בזמן, ומה שאין בונים בשבת הוא לא מצד שאין זה זמן מתאים למצוה, אלא מצד איסור מלאכת שבת. ויש לדמות זאת למצות מעקה שאינה נחשבת מצוה שהזמן גרמא, אף שאסור לבנות מעקה בשבת, כי מה שאין בונים מעקה בשבת הוא מצד איסור מלאכה בשבת, ולא משום ששבת אינה זמן קיום המצוה.
אך מוסיף הקהילות יעקב שעדיין יקשה למה מצות בנין בית המקדש אינה מצות עשה שהזמן גרמא מצד הדין שאין בונים בלילה, שדין זה ודאי מורה שהיא מצוה התלויה בזמן. וכן מובא בירושלמי שאם בנו בית המקדש בלילה הבנין פסול. הרי שהלילה אינו זמן ראוי למצוה זו.
האם ניתן לבנות את כלי המשכן בלילה
ותירץ הקהילות יעקב שאף שאין בונים את המקדש עצמו בלילה, מכל מקום את היריעות והאדנים ושאר הכלים ניתן להרכיב בלילה [וכן כתב הערוך לנר (סוכה מא, א)], וכיון שכתב הרמב"ם שבכלל מצות בנין בית המקדש בנין כל כליו, אם כן יש במצות בנין המקדש חלק שנוהג בכל זמן. זו הסיבה שאין להחשיב מצוה זו זו כמצות עשה שהזמן גרמא.
אכן הגר"י פערלא (ביאור על סה"מ לרס"ג עשין עשה יג) כתב שכלי המשכן בכלל המשכן, ואין בניתם נוהגת בלילה. וביאר שזו הסיבה שהגמרא הביאה מקור לדין שאין בונים את המקדש בלילה מהפסוק "וביום הקים את המשכן" שבפרשת בהעלותך, המדבר גם לגבי כלי המשכן [וכמו שכתוב שם "כסה הענן את המשכן" שזה כולל את המשכן עם כליו], ולא מהפסוק "וביום כלות משה להקים את המשכן" שבפרשת נשא, המדבר רק על המשכן, ולא על כליו [שכתוב שם וימשח אותו ויקדש אותו, והכלים מוזכרים בנפרד "וימשחם ויקדש אותם"]. והוא משום שהגמרא רוצה להביא מקור שאין בונים אף את כלי המשכן בלילה.
יסוד חדש בהגדרה של מצות עשה שהזמן גרמא
הטורי אבן בחגיגה (טז, ב) הביא את קושית התוספות בקידושין (לו, א ד"ה הקבלות והזאות) למה צריך פסוק למעט נשים מסמיכה על הקרבן, והרי סמיכה אינה נוהגת בלילה, ואם כן היא מצות עשה שהזמן גרמא. ומתרץ על כך הטורי אבן, שמצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות היא דווקא מצוה שזמן שאינו זמנה מבטל אותה, ואין לה השלמה – וכמו ציצית, שכשלובשה ביום אינו משלים בכך את מצות הלילה. לעומת זאת מצות סמיכה, אף שאינה נוהגת בלילה, אין הלילה מבטל אותה, אלא רק משהה אותה עד לבוקר, ובבוקר מקיים את אותה המצוה שלא קיים בלילה. מצוה כזו אינה נחשבת מצות עשה שהזמן גרמא.
ביסוד זה מיישב הטורי אבן את קושית התוספות (קידושין כט, א) למה צריך פסוק למעט אשה ממצות מילת בנה, והרי מילה היא מצות עשה שהזמן גרמא שאינה נוהג בלילה. ותירץ על פי היסוד הנזכר – שמצות מילה אינה נחשבת מצות עשה שהזמן גרמא שהרי הלילה אינו מבטל את המצוה, אלא רק משהה אותה, וכשימול ביום היא אותה המצוה.
ונראה להביא ראיה ליסוד זה. הגמרא במסכת פסחים (פד, א) אומרת שאין לוקים על הלאו של "ולא תותירו ממנו עד בוקר" כי הוא לאו הניתק לעשה [שיש לו תקנה על ידי מצות עשה] שאמרה תורה "והנותר ממנו עד בוקר באש ישרף", ואין לוקין על לאו הניתק לעשה.
ויש לתמוה בזה, שהרי המצות עשה של "באש ישרף" נוהגת ביום, ולא בלילה, וא"כ היא מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות ממנה. ועכשיו, הגע בעצמך, וכי יתכן לומר שנשים ילקו על הלאו של נותר מאחר שאינן מצוות בעשה זה, ואם כן אצלן לאו זה אינו ניתק לעשה?
לפי היסוד הנזכר, אין זו קושיה, כי מצות שריפת הנותר, אף שנוהגת ביום, ולא בלילה, אינה נחשבת מצות עשה שהזמן גרמא, שהרי בלילה אין המצוה מתבטלת, ומשלימים אותה ביום. ממילא אף נשים חייבות במצוה זו, ואף אצלן הלאו של נותר הוא לאו הניתק לעשה.
על פי יסוד זה נוכל להבין את פסקו של הרמב"ם שנשים חייבות בבנין בית המקדש, למרות שאין בונים את המקדש בלילה, ונשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא. עתה יש לומר שאף שאין בונים את המקדש בלילה, הלילה אינו מבטל את המצוה, אלא משהה אותה עד לבוקר, ולכן אין מצוה זו נחשבת למצות עשה שהזמן גרמא.
תירוץ זה תלוי בחקירה האם מצות בנין בית המקדש היא בעצם הבניה או שיהיה בנוי
אלא שיש לתלות תירוץ זה בחקירה האם מצות בנין בית המקדש היא בעצם מעשה הבניה, או שהמצוה היא שיהיה בנוי, ומעשה הבניה הוא רק הכשר מצוה.
לפי הצד שהמצוה היא בעצם היות המקדש בנוי – יש מקום לתירוץ זה שאין המצוה נחשבת מצות עשה שהזמן גרמא, שהרי התורה לא ביטלה בלילה את המצוה שיהיה בנוי, אלא רק את העשייה שהיא הכשר למצוה. ואם כן בבוקר זו השלמה של אותה המצוה שלא התקיימה בלילה. אבל לפי הצד שהמצוה היא בעצם מעשה הבניה, אם כן כשהתורה אמרה לא לבנות בלילה היא ביטלה את עצם המצוה בלילה, והבניה בבוקר אינה נחשבת השלמה למצוה של הלילה, אלא היא מצוה חדשה, ואם כן תחזור הקושיה למה נשים חייבות במצוה זו והרי היא מצות עשה שהזמן גרמא.
ונראה לחדש ולומר שמצות בנין בית המקדש אינה בעצם מעשה הבנין, אלא המצוה היא שיהיה בנוי. וניתן להבין כך מדברי הרמב"ם שכתב (בית הבחירה א, א): "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה". ממה שסיים מוכן להיות מקריבים בו וכו' נראה שהמצוה עצמה מתקיימת במה שהבית מוכן, ולא בעצם מעשה הבניה.
הדבר מתבאר גם ממה שכתב הרמב"ם (שם הלכה יב) שהחיוב של בנין בית המקדש הוא גם בעצמם וגם בממונם. דבר זה מובן רק אם נאמר שהמצוה היא שיהיה בנוי, אבל אם המצוה היא עצם הבניה, לכאורה אין שייך שתהא המצוה בממון.
אכן בפשטות לשון הרמב"ם משמע שהמצוה היא בעצם העשייה, ממה שכתב (שם א, א): "מצות עשה לעשות בית לה'". ומשמע שהמצוה היא בעצם הבניה. אמנם אם כך תחזור הקושיה למה נשים חייבות במצות בנין בית המקדש והלא היא מצות עשה שהזמן גרמא.
כעין חקירה זו יש לחקור גם לגבי מצות מילה המוטלת על האב, האם המצוה היא שיהיה הבן מהול, או בעצם מעשה המילה. כתב הש"ך (חו"מ שפב, ד) שאסור לתת למוהל למול את בנו אם יודע למול בעצמו. וביאר שם הקצות החושן משום שהיא מצוה שבגופו, היינו בעצם מעשה המילה, ולא רק שיהיה הבן מהול. והוסיף, שהנותנים לאחר למול את בנם [והם עצמם יודעים למול] מבטלים מצות מילה.
ביאור נוסף למה מצות בנין המקדש אינה נחשבת למצוה שהזמן גרמא
ובאמת התוספות בקידושין (כט, א) הקשו למה צריך לימוד מיוחד לפטור אשה ממצות מילת בנה, והרי מילה היא מצות עשה שהזמן גרמא. ותירץ התוספות רי"ד שהחיוב על האב הוא לא רק בעצם המילה, אלא בכלל המצוה יש על האב חיוב להתעסק ולטרוח עבור מילת הבן, ולעסק זה אין זמן קבוע, שהרי בין ביום ובין בלילה עליו לטרוח ולהכין צרכי המילה ולדאוג שיהיה הבן מהול, ודאגה זו היא אף בלילה ובשבת – למרות שאת המילה עצמה עושים רק ביום. לכן אין מוה זו נחשבת מצות עשה שהזמן גרמא.
על דרך זה יש לומר גם לגבי מצות בנין בית המקדש, שאף שהמצוה היא בעצם מעשה הבנין, וזה ביום ולא בלילה, אבל בכלל המצוה יש להתעסק ולטרוח ולהכין צרכי הבנין, ומצוה זו נוהגת אף בלילה, ולכן אין מצוה זו נחשבת מצות עשה שהזמן גרמא למרות שהבנין עצמו נעשה רק ביום.
אם הטרחה שקודם המצוה היא חלק מהמצוה למה צריך פסוק שנשים חייבות
אלא שאם כן יש להקשות להיפך. הכסף משנה הביא שהמקור לכך שנשים חייבות בבנין המקדש הוא מהכתוב "ויבואו האנשים על הנשים". ואם כנים הדברים שכתבנו על פי התוספות רי"ד שהטרחה והדאגה לבנין היא חלק מהמצוה – למה צריך פסוק שנשים חייבות, הלא הטרחה והדאגה לבנין נוהגת גם בלילה, ומשכך, אין זו מצות עשה שהזמן גרמא, ולמה צריך להביא מקור מפסוק לחייבן?
והנה הרמב"ם כתב שבונים את המקדש מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. וביאר הכסף משנה שלשון זו היא מהפסוק בנחמיה (ד, טו) שהיו עוסקים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים. והקשה הגר"י פערלא (עשה יג) שהלא שם מדובר על בנין חומות ירושלים, ומה השייכות לבנין בית המקדש.
נראה מהדברים שהרמב"ם סבר שהמקור למצות בנין בית המקדש היא ממלאכת המשכן, והתורה קראה לזה מלאכה, והבין הרמב"ם שאם מלאכת המשכן היא בזמן של 'מלאכה' א"כ הוא מעלות השחר, שכן הוא דרך הפועלים לעשות מלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים.
לפי זה יש לומר שמאחר והתורה קראה לזה 'מלאכה', ושם 'מלאכה' שייך באנשים, ולא בנשים, היה מקום לומר שנשים פטורות; לכן צריך מקור מפסוק שאף נשים חייבות במצוה זו. ומבואר היטב לשון הרמב"ם – תחילה כתב (א, יב): "ועוסקים בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים" – זה משום שיש בזה דין 'מלאכה'; "והכל חייבים אנשים ונשים" – בזה מוסיף הרמב"ם ומחדש שאף שזו 'מלאכה', נשים חייבות. והמקור הוא מהפסוק "ויבואו האנשים על הנשים" וכמו שהביא הכסף משנה.
חידושו של המהרי"ט בגדר מצות עשה שהזמן גרמא
המהרי"ט (קידושין כט, א) הביא את קושית התוספות שהובאה לעיל – למה צריכים פסוק לפטור נשים ממילה, והלא זו מצות עשה שהזמן גרמא שאין מלים בלילה – ותירץ שאמנם יש זמן למעשה המילה, אך מאחר וקיום מצות המילה הוא מעת שנימול בכל זמן בין ביום ובין בלילה, שבכל רגע ורגע מתקיימת המצוה בכך שהמילה חתומה בבשרו – אין זה נחשב מצוה שהזמן גרמא.
והביא המהרי"ט ראיה לחידושו שקיום מצות המילה היא גם בלילה, מעצם הדין שמותר לאכול קדשים בלילה, ואם נאמר שבלילה לא מתקיימת מצות המילה, איך מותר לכל אדם לאכול קדשים בלילה, והרי אם אין נחשבת מצות מילה מקויימת בלילה, אם כן כל אחד בלילה כמו ערל, וערל אסור לאכול בקדשים. בהכרח שמצות המילה מתקיימת אף בלילה, והמיעוט 'ביום ולא בלילה' הוא רק כלפי העשיה בפועל. [וחידוש יש בדבריו, ששם 'ערל' יורד רק בזמן שהמצוה מקויימת. אך אם אינה מקויימת נחשב ערל, למרות שאין לו ערלה. ולולי דבריו היה מקום לומר שמאחר ואין לו ערלה, אינו נחשב ערל, למרות שאין קיום מצוה בלילה].
והמהר"ח אור זרוע (סי' יא) הביא ראיה לכך מגמרא במנחות (מג, ב) גבי דוד המלך שהיה במרחץ אמר אוי לי שנשארתי ערום בלי מצוות, וכיון שנזכר במילה שמח. הרי שיש קיום מצות מילה בכל רגע ורגע בעצם זה שהינו מהול.
עולה מדברי המהרי"ט שיש מצוות שאינן נוהגות כלל בלילה כמו ציצית ותפילין – שהמצוה אינה שייכת כלל בלילה – מצוות אלו נחשבות למצוות שהזמן גרמן. לעומת זאת במצות מילה – המציאות של קיום המצוה שייכת גם בלילה, ורק מעשה המילה אינו שייך בלילה. במצוה כזו נחשב הלילה זמן המצוה, אלא שיש מה שמפריע למול, ואין זה בכלל מצות עשה שהזמן גרמא.
על פי דברי המהרי"ט תתיישב קושית המקנה (כט, א) מה שייך חיוב קרבן אצל נשים, והרי מצות ההקרבה בפועל נוהגת ביום ולא בלילה, ואם כן זו מצות עשה שהזמן גרמא. וכמו כן הקשה ממצות שריפת נותר שנוהגת רק ביום, ואיך אשה חייבת במצוה זו.
לפי המהרי"ט יש ליישב ולומר שאמנם מעשה המצוה אינו יכול להיעשות אלא בלילה, אבל מאחר וקיום המצוה הוא גם בלילה – מצוה כזו אינה נחשבת למצוה שהזמן גרמא, ואין זה דומה למצות תפילין שקיום המצוה אינו שייך כלל בלילה.
מיישב על פי המהרי"ט למה מצות בנין המקדש אינה מצוה שהזמן גרמא
על פי יסוד זה של המהרי"ט יתבאר באופן נוסף למה מצות בנין בית המקדש אינה נחשבת מצות עשה שהזמן גרמא, למרות שאין בונים את המקדש בלילה. מצוה זו, כמו מצות מילה, אמנם מעשה המצוה בפועל אינו שייך בלילה, אבל המצוה עצמה מתקיימת גם בלילה, שהרי יש משמעות למציאות המקדש בלילה, וכמו שאנו רואים שישנם עבודות הנעשות בלילה, כהקטרת אימורים, והמנורה צריכה להיות דולקת בלילה; ובהכרח שהדין אין בונים את המקדש בלילה אינו הפקעה בשם בית המקדש שאינו שייך בלילה, אלא הפקעה רק ממעשה הבנין בפועל. דבר זה על פי יסודו של המהרי"ט אינו נחשב מצות עשה שהזמן גרמא.
אמנם התוספות שם בקידושין שנקטו בפשיטות שמילה היא אכן מצות עשה שהזמן גרמא – לא סברו כיסודו של המהרי"ט, אלא סברו שאף באופן שקיום המצוה הוא גם בלילה, מכל מקום מאחר ומעשה המצוה אינו יכול להיעשות בלילה, נחשבת המצוה למצות עשה שהזמן גרמא. לפי זה אף בנין בית המקדש היא מצות עשה שהזמן גרמא, ותחזור הקושיה למה נשים חייבות.
בנין בית המקדש – מצוה המוטלת על הציבור
ונראה לומר תירוץ חדש למה אין נשים פטורות ממצות בנית בית המקדש למרות שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.
מובא בגמרא (שבת קיט, ב) שאין מבטלין תורה מתינוקות של בית רבן לבנין בית המקדש. וכן פסק הרמב"ם (בית הבחירה א, יב) ויש להבין שהלא קטנים אין להם כלל מצוה של בנין בית המקדש, ומהיכי תיתי שיבטלו אותם מתורה לשם כך.
נראה מדברי הגמרא והרמב"ם שקטנים אף הם חייבים בבנין בית המקדש, אלא שלמרות כן אין מבטלין אותם מתלמוד תורה שחשוב יותר מבנין בית המקדש. וכן הוכיח בספר צפנת פענח (הלכות תלמוד תורה ג, ג) מאבות דרבי נתן (יא, א) שאף הקטנים חייבים בבנין בית המקדש.
והדברים יתבארו על פי מה שכתב החינוך (סוף מצוה צה) שחובת בנין בית המקדש אינה מוטלת על היחיד, אלא על הציבור.
וכן נראה בדברי הרמב"ם (סוף ספר המצוות אחר מנין העשין) שמנה שלש מצוות שהן חובת ציבור. בנין בית הבחירה (מצוה כ), מינוי מלך (מצוה קעג) והכרתת זרעו של עמלק (קפח). ויש להבין למה לא מנה הרמב"ם גם מצות הקהל וקרבנות ציבור, שאף הם חובת ציבור.
והביאור בזה, שיש חילוק בין שלש המצוות הללו לחובת הקהל וקרבנות ציבור. בשלש המצוות הללו – שבכללם מצות בנין בית הבחירה – המצוה מתחילה רק מהציבור. לעומת זאת מצות הקהל וקרבנות ציבור הן מצוות שהם בעצם חובה על כל יחיד ויחיד, אלא שצורת הקיום היא באופן שכל הציבור יהיה.
מעתה יש לומר, מאחר ומצות בנין בית המקדש היא חובה שמתחילה רק מהציבור, ולא מהיחידים – כל שהוא בכלל הציבור חייב בה. ולכן אף קטנים חייבים, כי הפטור של קטנים הוא במצוות שמוטלת על כל אדם בתור יחיד, שעל קטנים אינן מוטלות. אמנם כשהמצוה מוטלת על הציבור, והיחיד חייב בה מצד היותו חלק מהציבור, לא מועיל סיבת הפטור של היחיד, שלא תחול עליו המצוה, אם הוא בכלל הציבור.
ביאור נוסף בסיבת חיוב נשים בבנין בית המקדש
ביסוד זה נוכל לבאר את סיבת החיוב של נשים במצות בנין בית המקדש – למרות שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. הפטור של מצות עשה שהזמן גרמא הוא פטור ממצוות שחלות על היחיד. בזה נאמר שעל האשה לא הטילה התורה חובה במצוות אלו. לעומת זאת במצוה שהוא חובת ציבור, ומוטלת על הציבור, ולא על היחידים, אלא שהיחיד חייב בה מצד היותו מכלל הציבור, לא נאמר הפטור של מצות עשה שהזמן גרמא. ולכן אשה שהיא בכלל הציבור, שייכת בחובות הציבור ולכן חייבת במצות בנין בית המקדש, ולא שייך בזה הכלל הפוטר נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן.
